סיפורה של מדיסון (מאדי ) הלנה ויקטוריה ג'ונסון בת 17 וחצי גרה בניו יורק, לומדת בתיכון בשנה האחרונה שלה , מצב חברתי סבבה, היא לא בלתי נראת אבל היא לא מהכלבות של התיכון, היא מעודדת בקבוצת המעודדות של בית הספר כי כל תלמיד בבית הספר צריך לקחת חלק בפעיל...
״אז? תעני לי.. מה קורה פה?״ שאלתי אותה והרקדנים והכריאוגרפים הקבועים שלי הסתכלו מבולבלים, ״אממ אחת הרקדניות נפצעה, והמלהק של המופע זכר אותי מהאודישנים, הוא קרא לי להחליף אותה..״ היא אמרה בשקט אליי ואז הביאה את הדף שהיה לה ביד לכריאוגרפית שלי, ״אממ כן.. יש בעיה?״ היא שאלה אותי אחרי שהסתכלה על הדף ונאנחתי, ״אני לא ממש יודעת.. בריאנה יש בעיה?״ שאלתי אותה רצינית, ״לא באמת שלא, אם את רוצה לדבר אחר כך אני אסביר לך הכל, אני רק רקדנית באמת, סיימתי עכשיו הפקה בתיאטרון הקרוב כרקדנית באחד המחזות זמר שהתחלתי כחלק מתהליך השיקום שלי..״ היא אמרה את החלק האחרון בשקט והנהנתי, ״טוב.. אז נדבר אחרי החזרה.. אפשר להתחיל..״ אמרתי לכריאוגרפים שלי והתחלנו לעבוד, ככה התחילה החזרה.. אחרי החזרה הלכתי עם בריאנה לאכול צהרים בסביבה של הסטודיו ליישר הדורים ולהבין מה עבר עליה כל הזמן הזה.. היא סיפרה שאית׳ן עזר לה למצוא תוכנית גמילה מהסמים, שהיא וג׳ון הרסו אחד את השני ודרדרו אחד את השני, היא סיפרה שהיא לא שותה ולא מעשנת סמים בכלל ומשום מה סמכתי עליה..
****************************************** ״מאדי את צריכה להיות עוד שבע דקות על הבמה עם השיר הראשון שלך!״ ג׳וליין רצה אליי ואל רייבן ואל אבי כשישבנו מאחורי הקלעים של המופע כהתארגנו, ״אני אמורה להופיע עוד רבע שעה..״ אמרתי מתקנת אותה, ״עשו שינוי של הרגע האחרון, עוד שבע דקות את עולה, אני הולכת לרקדנים לראות הם מוכנים תסיימו מהר!״ היא אמרה בלחץ כשרצה אל האזור של הרקדנים.. הבגד הראשון שלי היה חולצה שחורה רופפת שנופלת על הגוף, וחצאית מבד של חצאית טוטו ארוכה ורדרדה נופלת למטה, עקבים שחורים שרשרת ארוכה , עגילים ושהשיער היה גליי, אבי ריססה אותי בספריי לשיער בפעם האחרונה ועשתה לי טאצ׳- אפ כשרייבן סידרה עליי את הבגדים בזמן שחיממתי את הקול והגרון..
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
עמדתי מוכנה לעלות כשידעתי שניק מתכונן לדואט שלנו מאחורי הקלעים וצופה בי במסך שם, אית׳ן ודיאנה וצ׳ייס בקהל הגיעו לראות את המופע, יחד עם בריטני , דניאל וקורטני שחזרה הביתה לכריסמס שמתקיים עוד שבוע, ההורים שלי היו בקהל ונשמתי עמוק כשעליתי לבמה כשהתחילה המוזיקה של השיר הראשון שלי, היו לי שלוש זמרות ליווי בצד שמאל של הבמה ושלושה זמרי ליווי בצד ימין של הבמה בזמן ששתיים עשרה הרקדנים שלי היו מאחוריי, זה המופע הכי גדול שהשתתפתי בו בנתיים, אלפים בקהל ועוד מיליוני מצלמות שמשדרות את המופע בלייב בכל ערוץ בטלוויזיה בארצות הברית!, זה המופע חורף הכי מדובר של השנים האחרונות.. והוא היה בהחלט מושקע, הרגשתי פתאום תחושת ביטחון עוטפת אותי ורקדתי ושרתי כאילו אני לבד בבית, לא נתתי לשום דבר להלחיץ אותי והרגשתי שהלך טוב, ירדנו מהבמה שרייבן ואבי קפצו עליי מאושרות וג׳וליין שלחה לי קריצה מחייכת מהכניסה לחדר שלי במאחורי הקלעים מחכה שאבוא להתארגן לשיר השני שלי, הורדתי את הבגדים בזמן שאבי ורייבן הכינו אותי לשיר הבא, את איך שנראתי פחות אהבתי, אבל זה התאים לשיר ולאווירה החורפית של הכריסמס, חולצת בטן שלא ישבה עליי טוב לפי דעתי מפייטים זהובים, וחצאית מבריקה בצבע אדום, נעלי עקב סנדל כסופות ועגילי חישוק ענקיים, את השיער אבי אספה לי בקוקו והלכתי להתכונן עם הרקדנים ולעשות חזרת סימונים לפני שעולים לבמה,
