למה דווקא אני?

פרק 60- ״גן עדן״

קמתי בבוקר, כל החתונה הזו ממש גורמת לי לפרפרים בבטן, אף פעם לא חשבתי שאני אהיה בחתונה של אח שלי, אף פעם לא חשבתי שבשנות העשרים של חיי יופיע לי פתאום אח בחיים, אבל זה הדבר הכי טוב שקרה לי..

התכוננתי בבית שלי לארוחת החזרה הגנרלית של החתונה, לבשתי שמלה פרחונית ארוכה רופפת עם חוט / חגורה קשור במותן שנותן נפח, השמלה היתה בדוגמאת קולר, עם שסע גבוה בצד שמאל, שמתי עקב אפור דק וצמידים זהובים , הדוגמא הפרחונית הייתה בצבעי לבן, סגול , כחול כהה וורוד בהיר לכן זה גם היה גווני האיפור שלי , לקחתי תיק קלאץ׳ ורוד ואית׳ן היה הדייט שלי לאירוע, השיער שלי היה אחרי בייביליס מסורק שיצר גלים בנפח קטן לאורך השיער שלי והחיוך שלי לא הסתיר את ההתרגשות שלי..

״יכול להיות שאת הופכת להיות יפה יותר מיום ליום?״ הוא שאל אותי כשפתח לי את דלת האוטו ואני גלגלתי עיניים, ראיתי כמה כתבות שהתפרסמו על כך שלוק מתחתן, האם אני ואבא שלי נהיה בחתונה, אני לא יודעת לגביי אבא שלי אבל אני אהיה שם, מלווה באית׳ן ובריאנה שהוזמנה גם, אבל כרגע אני בארוחת החזרה, מתבוננת בלוק נראה סופר חתיך במכנס מחויט ארוך בצבע כחול כהה וחולצה מכופתרת בתוך המכנס בצבע לבן, הצלם הסתובב וצילם את האורחים, הלכתי עם אית׳ן ללוק לברך אותו כשהרגשתי פלאש מימיני, הסתכלתי וראיתי את הצלם מחייך ומתנצל אבל זה שעשע אותי, הייתי בטוחה שרגע שזה פאפארצי, הוא צילם אותי עם לוק, בחיי שגם אם לא הייתי מכירה היום את הסיפור של ההורים שלי, והייתי פוגשת את לוק במקרה ברחוב, הייתי בטוחה שיש לנו קשר כלשהו, אנחנו כל כך דומים..

אבא שלי לא הגיע, זה אכזב אותי, זה יותר אכזב את לוק כמובן, אני יודעת שהוא אמר לי שהוא לא מצפה שהוא יבוא, אבל בכל זאת מאיך שהספקתי להכיר אותו הוא קיווה, היה לו תקווה קטנה בלב שאבא שלי, יותר נכון שלנו, כן יופיע פה, בכל זאת זה כמעט היום הכי חשוב בחיים שלו, והוא לא נמצא פה בשבילו אחרי שכל החיים הוא לא היה שם בשבילו..
חזרתי הביתה ממוטטת, רקדתי ושתיתי כל כך הרבה, המזל שלי היה שאית׳ן שמר שאני לא עושה שטויות ונהג הביתה שלי, ״אית׳ן אתה צריך לעבור לגור כאן..״ אמרתי שפוכה מאלכוהול, ״גם ככה אתה שונא את השותף שלך, אז תעזוב את הדירה שלך ותבוא לגור איתי, יהיה לנו כיף, נוכל לראות ספיידרמן ביחד , ללכת מכות, אולי אפילו להתמזמז על הספה..״ אמרתי לוחשת לו באוזן שיכורה לחלוטין ומשכתי את החוט בעורף שלי ששחרר את השמלה שלי למטה, הבד הנשפך ירד לרצפה ונשארתי עומדת עם הגב לאית׳ן בחזייה ותחתונים, על העקבים מצחקקת וללא ספק ממש לא פיכחת, עליתי למעלה לחדר שלי משאירה שובל של נעל אחרי נעל ואז את החזייה שלי על הרצפה ונכנסתי למיטה שלי, שמתי חולצה גדולה מעליי והצצתי מעבר לדלת החדר שלי וראיתי את אית׳ן ליד המדרגות אוסף את הנעלים שלי ומניח אותם בכניסת הבית בפינה ממש מול המדרגות, הוא הוריד נעלים גם כן והלך לכיוון הסלון, ״אית׳ן אתה בא לישון?״ צעקתי מחכה שהוא יבוא אבל הוא לא ענה, ״אתה מתעלם ממני?״ שאלתי חצי בכעס וחצי בבלבול, לא הייתי צלולה בכלל ולא הבנתי חצי ממה שאמרתי ומה שאמרתי לא נקלט לי במוח, ״אתה כועס עליי כי אני רוצה להשתעשע קצת? אית׳ן בחיי אתה כל כך משעמם לפעמים, תלמד לשחרר קצת, מה הבעיה בקצת סקס?״ צעקתי , ״הבעיה זה לא סקס, הבעיה היא שאני לא אוכל להתגבר עלייך בחיים אם את תמשיכי לשחק בי ככה מאדי״ הוא צעק חזרה ונאנחתי, גררתי את עצמי למיטה שלי בחוסר חשק ונשכבתי מעליה מאוכזבת מהתשובה שלו, לאט לאט העיניים שלי נעצמו ונרדמתי על המיטה ועל השמיכה, לא מצליחה לחשוב מחשבה אחת פיכחת..

קמתי בבוקר, השיער שלי היה נורא, האיפור מרוח, הגוף כאב לי , אור השמש שנכנס מהחלון בחדר שלי גרם לי לרצות לקפוץ מהחלון שלא לדבר על הראש שלי , זה הרגיש כיאילו תינוקות צורחים לי באוזן ומישהו משחק כדור סל על הראש שלי, כנראה שטעיתי ולא שתיתי הרבה, שתיתי הרבה מאוד, הרבה יותר מידי.. לא זכרתי הרבה מהלילה, אבל באו לי הבזקים פה בבית, זורקת את הנעלים במדרגות, מסתכלת על איתן מדלת החדר שלי והמדרגות בסלון, לא זכרתי על מה דיברנו, אבל אני זוכרת שאמרתי לו לעבור לגור פה, אני מקווה שהוא הבין שאני מדברת ברצינות לגביי זה, זה יכול להיות ממש כיף..

****נקודת מבט אית׳ן****
קמתי בבוקר על הספה של מאדי בבית, נזכרתי בלילה והרגשתי כל כך רע, אני מזיק לעצמי כשאני נסחף למשחקים שלה, היא לא אוהבת אותי וכנראה שהיא אף פעם לא תאהב.. לא כמו שאני אוהב אותה, לא באותו קטע, אבל הייתי גאה בעצמי שלא התפתיתי ללכת אחריה במעלה המדרגות, אני אוהב אותה יותר מידי , ואני כבר לא יודע מה לעשות כדי להתגבר על זה, כשאני חושב על משפחה וילדים אני רואה את מאדי לידי עד הסוף, ועוד ילדים קטנים שדומים לה ומתנהגים כמוה מתרוצצים לידינו, זה דפוק שבגיל עשרים וארבע וחצי אני כבר רואה את העתיד שלי אם מישהי מסוימת וילדים, אבל אני ראיתי את זה כבר מגיל שש עשרה, מאדי תמיד הייתה האחת בשבילי, אבל זה לא מספיק שהיא האחת בשבילי, כי אני לא בשבילה, אין לה אחד כרגע, היא רק רוצה להשתעשע, והיא יודעת שלא משנה מה אני תמיד אהיה שח בשבילה גם כשזה לא מוצא חן בעיני, ובגלל זה גם כל כך קשה לי להתגבר עליה, כי מה זה עוזר להמשיך הלאה כשבכל שניה היא יכולה להגיד לי משהו שישנה לי בחזרה את כל התפיסה?

הגיע הערב והתכוננו ללכת לחתונה של לוק, קיוויתי בשביל מאדי שאבא שלה יגיע הערב, הרבה אתרי רכילות פרסמו את החדשות מאתמול על ׳ החזרה הגנרלית של החתונה׳, שאבא שלה לא היה שם אבל עדיין היא נראתה בתוך גן עדן, אמרו שהיא הייתה נראת אלילה אתמול, אבל בשבילי היא ככה כל הזמן, חבל שהיא בעצמה לא רואה את זה, היום היא לבשה את השמלה שהיא בחרה יחד עם ארוסותו של לוק, בצבע טורקיז ירקרק, עם גב פתוח ומחשוף חשוף מידי לטעמי, ארוכה מאוד עם שסע בצד ימין, היא שמה עקבים בצבע ניוד וכך היינו באותו הגובה כמעט, עדיין הייתי גבוה בערך בסנטימטר, היא התאפרה למרות שהיא גם יפה בלי איפור, והשיער שלה נפל על הכתפיים שלה בלי שום מאמץ, היא נראתה טבעית ונינוחה, וזה משהו שכל כך אהבתי אצלה, היא לא התאמצה כדי להיות מישהי שהיא לא, היא הייתה הכי רגועה וחמודה , חסרת מאמץ ואפילו קצת אדישה לפעמים, אבל היא תמיד הייתה בשליטה וידיעה, הכל היה אצלה טבעי וחסר זיוף, וזו המדיסון שכל כך אהבתי..

עוד מעט נגמר הסיפור , ליתר דיוק עוד פרק אחד😊