פרסי ג'קסון בערים האבודות

דאבל דוקטור

נ.מ. פרסי

ברגע שהקרב נגמר לקחתי את כל הנשקים של המפלצות שהבסתי, אספתי בשק שמצאתי בצד, והלכתי הביתה.

עקרונית תכננתי ללכת אל המחנה, אבל לא היה לי כוח לסחוב לשם את כל הנשקים, וממילא אנבת' אמורה להגיע לשם רק עוד שעה בערך, אז אין לי מה לעשות שם עדיין.

"פרסי, זה אתה?" קראה סאלי מהמטבח ברגע שפתחתי את הדלת. "הגעת בדיוק בזמן, אני מוציאה את העוגיות מהתנור. איך היה באוניברסיטה? אתה קרוב לסיים את המאמר שלך?"

"היה מעולה," אמרתי, פורק מעליי את כל הקלשונים והחרבות ומסדר אותם עם שאר הנשקים שהתכוונתי להעביר למחנה. "סיימתי את המאמר שלי, אבל המשלחת של אנבת' אמורה להציג את הממצאים האחרונים רק מחר, אז נתתי את זה לג'יימס שיגיש את זה בשבילי מחרתיים."

סאלי יצאה מהמטבח עם עוגיות שוקולד צ'יפס כחולות בצלחת, הניחה על השולחן מול הספה והתיישבה. התיישבתי לידה, חיבקתי אותה, ולקחתי כמה עוגיות.

"אני מבינה שהיה לך קרב היום," אמרה סאלי, ולקחה עוגייה. "ואחד רציני יחסית, לפי כמות הנשקים שהוספת לערימה של הדברים שצריך לשלוח למחנה."

"לא ממש," אמרתי, בעיקר בשביל להרגיע אותה, אבל גם כי הקרב היה קל מהצפוי. "אלו היו רק כמה מפלצות רגילות, לא משהו רציני. צריך משהו הרבה יותר רציני בשביל שאני אהיה בצרות."

"אתה בטוח?" שאלה סאלי בחשש. "זה הרבה מאוד נשקים, ואני בטוחה שהיו מפלצות בלי נשק."

"אפילו הקרב הגדול האחרון על המחנה לא פגע ממני חוץ מזה שנקרעה לי לגמרי החולצה וקצת נפצעתי מתחתיה," אמרתי בטון מרגיע. זה לא היה כל כך נכון, למעשה זה היה אחד הקרבות שגבו ממני מחיר כבד במיוחד, אבל הדיווח שסאלי קיבלה לא כלל את החלק המלחיץ באמת כדי שהיא לא תקבל התקף לב או משהו.

"ותראי," הוספתי. "הפעם אפילו כל הבגדים שלי נשארו שלמים!"

"כן, מפלצות מיתולוגיות יווניות לא יכולות לפגוע בך בקלות כזאת," אמרה סאלי. "יש לך תואר שני בחקר יוון העתיקה!"

"באמת, אמא," התלוננתי. "זה בכלל לא קשור! וחוץ מזה, עדיין אין לי, רק סיימתי להכין את המאמר."

"מה זה משנה, ברגע שסיימת לכתוב זה כאילו כבר יש לך," אמרה סאלי. "ואני יודעת שזה לא קשור, אבל אתה לא יכול לתת לאמא שלך להתלהב על ההצלחות של הבן שלה?"

"סליחה..." מלמלתי. אחד הדברים שהכי פחות רציתי לעשות היה לפגוע בה בצורה כלשהי. "לא התכוונתי ל..."

"אתה כזה חמוד שזה מדהים," קטעה אותי סאלי וצחקה. "נו, אז אתה מתכוון לעשות גם דוקטורט? הפרופסור שאחראי על התחום הזה התחנן בפניי שאני אשכנע אותך לעשות דוקטורט, כי, לדבריו, אתה 'כישרון טבעי בנושאי ההיסטוריה של יוון העתיקה ובקריאת השפה, ובעל פוטנציאל עצום לתרום לתחום הזה של המדע'. זה גם לא אמור להיות לך כזה מסובך, לפי דעתי."

"אני באמת שוקל את האפשרות הזו," אמרתי. "אני רק לא בטוח מה הדוקטורט הזה ייתן לי. וחוץ מזה, מספיק גרוע עכשיו, שצוחקים במחנה על המפקד הגיבור הדוקטור הנעלה וכל זה, אז אם אני אהיה דאבל דוקטור, אני די משוכנע שהם לא יפסיקו לצחוק על זה בחיים."

"טוב, זה באמת מצחיק," אמר סאלי. "אני לא חשבתי שאתה תהיה דוקטור, בטח שלא בגיל כזה צעיר, ככה שזה באמת מפתיע."

"את לא ממש משכנעת אותי לעשות את הדוקטורט הזה," ציינתי, משועשע. "אבל באמת גם אני לא חשבתי שאני אי פעם אהיה דוקטור."

"לא אמרתי לפרופסור שלך שאני אשכנע אותך," אמרה סאלי, "אז אני אומרת מה שאני חושבת, ולא מה שהפרופסור שלך חושב."

הסתכלתי בשעון, וראיתי שעברה כבר חצי שעה. "אני יוצא למחנה," אמרתי, ולקחתי עוד שלוש עוגיות. "אנבת' אמורה להגיע לשם בקרוב."

"טוב, להתראות פרסי!" אמרה סאלי וחיבקה אותי. "אתה מתכוון מתישהו להציע לה נישואין?"

"אה, כן," אמרתי, מסמיק קלות. "התכוונתי להתייעץ עם פייפר היום או מחר לגבי מתי להציע לה ואיך, ורק אז להגיד לך מה אני מתכנן, אבל שאלת..."

"או, יופי, מזל טוב! הגיע הזמן!" אמרה סאלי בחיוך. "תמסור לה ד"ש, ותגיד לה שאנחנו אוהבים אותה מאוד."

"טוב, להתראות אמא!" אמרתי, ויצאתי במהירות. רק באמצע המדרגות קלטתי שסאלי אמרה לי להגיד ש'אנחנו אוהבים אותה מאד'. גיחכתי, מכרסם עוד אחת מהעוגיות. אין על אמא שלי.

----------------------------------------

בדיוק ראיתי שמישהו עשה כוכב על כל הפרקים שלי, אז העליתי עוד אחד.

זו לא שעה הגיונית להעלות פרק, אבל חשתי חובה מוסרית.

אני מתלבט אם לעשות את הפרק הבא על הקרב הגדול האחרון על המחנה, או להמשיך בסיפור (יש לי את שניהם כתובים).

אם למישהו אכפת, שיגיב מה הוא מעדיף.

אגב, יש לי עוד שני פאנפיקים קטנים שכתבתי פעם ועכשיו שיחזרתי אותם, מומלץ לחובבי הומור מגוחך.