פרסי ג'קסון בערים האבודות

אחי, תוריד ת'שפיצים!

נ.מ. סופי.

אחרי שאולדן ניסה לקרוא את המחשבות שלי, ללא הצלחה, וברונטה, זה עם האוזניים המחודדות, התעצבן נורא ואמר שחייבים לחקור לי את המוח ובטוח יש שם משהו חשוב מוסתר, אולדן אמר שזה בסדר, וכבר הוא קבע לי תור לחקירה.

לא ידעתי מה זה חקירה, אבל זה לא נשמע טוב. דיברנו קצת, הגענו לנושא של המונלארק, כנראה גם קרו עוד כמה דברים שהכותב של הסיפור שכח (ה.כ. באמת סליחה, קראתי את הספר פעם אחרונה לפני יותר משלוש שנים, יש גבול לזיכרון שלי), ואז ברונטה ביקש שאני אראה את יכולות הטלקינזיס שלי.

אחרי כמה ניסיונות (אני לא אלאה אתכם בפרטי המחשבה שלי באותם רגעים) הצלחתי להרים לאוויר כוס אחת.

"זה הכל?" אמר ברונטה בזלזול, פונה בעיקר לפיץ. "חשבתי שיש לה יכולות מרשימות בהרבה, על פי התיאור שלך."

"היא באמת יכולה יותר," אמר פיץ. "סופי, תנסי להרים עוד כמה דברים."

דמיינתי כאילו יש לי עוד כמה ידיים, והרמתי עוד ארבע כוסות לאוויר.

"יפה מאוד," אמר אולדן, וחייך אלי. בניגוד אליו, ברונטה לא נראה מתרשם. מה הוא עוד רוצה?

שלחתי את הכוח שלי אל עבר הכיסא שליד ברונטה, מפעילה כמה שיותר כוח, והרמתי את האחיזה הדמיונית שלי.

התנשפות קולקטיבית נשמעה מכלל החדר. מסתבר שלא רק הרמתי את הכיסא שליד ברונטה, אלא גם את הכיסאות שמצדדיו, אחד מהם עם ברונטה עצמו.

ניסיתי להחזיק את הכל באוויר, אבל נגמר לי הכוח והכל נפל. הכיסא של ברונטה נחת לא טוב, והוא נפל על הרצפה. טוב, נו, ממילא הוא לא התכוון לתמוך בי או משהו כזה.

"ואוו, מרשים," אמר קנריק. "מעולם לא ראיתי כל כך הרבה כוח. מעניין מה עוד את יכולה לעשות!"

"מה פספסתי?" שאל פרסי מהמקום שבו הוא עמד, עדיין עוצם עיניים. "זה נשמע שקרה משהו מעניין."

"סופי הרימה באוויר חמש כוסות ושלושה כיסאות, אחד מהם עם חבר המועצה ברונטה!" התלהב פיץ.

"כן, ואז היא הפילה את הכל," אמר ברונטה, לא מרוצה בעליל.

"יפה, לא חשבתי שיש לך כל כך הרבה שרירים," אמר פרסי בהתפעלות לכיוון הכללי שלי. "כנראה שלא צריך לשפוט אדם על פי איך שהוא נראה."

"לא, לא הבנת," אמר אולדן. "היא הרימה את זה בטלקינזיס, לא בידיים."

"למה אנחנו בכלל מסבירים את זה לאידיוט הזה?" אמר ברונטה בזעף. "הילד לא נראה אלף, לא ראיתי אף פעם אלף עם כזה צבע עור. וחוץ מזה, למה הטיפש הזה עוצם עיניים כל הזמן?"

"אני אולי אידיוט," אמר פרסי בכעס, "אבל אני לא טיפש."

"וחוץ מזה, אנחנו לא יכולים לשפוט על פי מראה," אמרה חברת המועצה אורהלי. "הרי לסופי יש עיניים חומות, והיא כן אלפית."

"טוב, אז בוא נבדוק אם לאידיוט הצעיר יש יכולות בסיסיות של אלף," אמר ברונטה, לא מרוצה. "אבל שקודם כל יפתח את העיניים."

"טוב, בסדר," נכנע פרסי, ופתח את העיניים. הוא הסתכל על החדר שבו היינו, שהיה פחות מפואר משאר הבית, ונאנח בהקלה. "טוב, זה לא היה נורא כמו מה שציפיתי."

"איך קוראים לך?" שאל קנריק, מנסה לפתוח בשיחה הגיונית. היה לי ספק מסוים לגבי האפשרות שזה יקרה.

"פרסאוס, או בוב," אמר פרסי. "אבל כולם קוראים לי פרסי, חוץ ממר פרצוף חמוץ שם שקורא לי האידיוט הצעיר. אני מחבב אותו, הוא מצחיק."

"מה?" שאל ברונטה בהלם מוחלט, והפרצוף שלו היה כל כך מצחיק שממש התאפקתי שלא להתגלגל מצחוק.

"מה ששמעת," אמר פרסי. "אגב, למה יש לך אוזניים עם שפיצים בקצה? אחי, זה מה זה לא מתאים לך. תעשה ניתוח להסרת שפיצים, זה יעשה לך רק טוב."

"בואו נתמקד," אמר אולדן, מציל את פרסי מזעמו של ברונטה. "אנחנו רוצים לסיים עם זה היום. בוא נבחן אותו, ונראה מה לעשות איתו."

-------------------------------------------------

אתם יודעים, אני באמת מאוד מעריך את זה שאתם מגיבים כל כך הרבה. נתתי לכם את הפרק הזה עכשיו כדי להראות את זה, למרות שלא חשבתי שאני בכלל אוכל לעשות את זה.

אגב,  לגבי הפרק הקודם והרפרנס של בוב להארי פוטר, ניסיתי לחשוב על עוד ספר חוץ מהארי פוטר שקראתי שסביר שפרסי גם קרא עד השלב הזה בחיים, ולא מצאתי, אז לא יהיו רפרנסים אחרים כנראה.

אני כן אעשה כנראה עוד רפרנסים להארי פוטר, כמו בספרי השומרת בכל מקרה, אבל לא כל כך הרבה.

אני חייב לציין שממש קשה לשמור על האופי של כולם, ואני חושש לעשות פה כמה פעמים רצח אופי. אני מקווה שתבינו אותי, ולא תרצחו אותי כשאני בטעות אעשה משהו כזה.

אני כן אנסה להימנע, אבל זה קצת קשה כשאני לא חושב לפני שאני כותב. אני פועל בשיטה הזאת:

מרשמי מחשבותי, שיתקבצו לעדרים,

יילקחו אותיותי, והיו למאמרים.

מי שמכיר את מקור המשפט, שיגיד לי. אני לא זוכר מאיפה הבאת את זה.