פרסי ג'קסון בערים האבודות

נזרוק דברים על אש גבוהה, יהיה בסדר

נ.מ. פרסי.

לא ציפיתי שזה יקרה.

אי אפשר להאשים אותי.

אבל בכל זאת אני מאשים את עצמי.

לא הייתי צריך להשתמש בכוח שלה נגדה, הייתי צריך לדעת שזה יהיה לא טוב!

לא נכון, זה בדיוק מה שעשית עם כל השאר ולא קרה להם כלום.

'אבל זאת הייתה אנרגיה אחרת, הייתי צריך להיות זהיר יותר!'

מאיפה לך לדעת שיהיו כללים אחרים לאנרגיה הזאת?

'אני ידעתי שזה משהו אחר, היה הרבה יותר מסובך לקחת אותה!'

אבל לא היית אמור לדעת שזה מסוכן, היה הכי הגיוני להבין שזו אנרגיה שמה שמיוחד בה זה שקשה לקחת אותה.

'לא נכון, אני כבר ראיתי שקרה משהו רע קודם, עם סופי ופיץ. הייתי צריך להיזהר!'

בוב נאנח מחשבתית. למה אתה חייב תמיד לנסות להיות אחראי על מה שקורה לכולם, וכל הזמן אתה מאשים את עצמך אם קרה משהו רע? אתה לא יכול להציל כל אדם בודד, גם לכוח שלך יש גבול.

'אבל אני עשיתי את זה באופן ישיר!'

לא נכון, אתה למעשה לא עשית כמעט כלום. גם הכוח הראשון היה שלה וגם הכוח השני אתה רק סובבת את הראשון.

'אבל הייתי צריך לא לעשות את זה, כי ראיתי מהמקרה של פיץ שזה מסוכן!'

בכלל לא ידעת שהיא השתמשה בכוח הזה, אז זה לא באמת נכון. לא יכולת לדעת שזו הסיבה לזה שהיא ופיץ התעלפו פעם קודמת.

'אבל-'

לא, אתה לא תאשים את עצמך בפגיעה באנשים אחרים שלא קרתה באשמתך, לא במשמרת שלי. עשית את זה מספיק פעמים, וזה תמיד לא היה טוב. הפגם שלך שולט בך יותר מדי.

לא הייתי מרוצה, אבל בוב לא ממש נתן לי לחשוב דברים אחרים. הוא אפילו איים בשלב כלשהו לנעול לי את הזיכרון הזה עמוק בתוך תוכו, ככה שאני בכלל לא אזכור מהמקרה כלום.

אני לא בטוח שהוא באמת יכול לעשות את זה, אבל בכל זאת הפסקתי להאשים את עצמי, וסתם הסתכלתי על סופי ששכבה מעולפת על מיטה במרפאה של אלווין.

העשן כבר הפסיק לצאת לה מהראש אחרי שהיא קיבלה כמה תרופות מוזרות, למרות שלאלווין ממש לא היה מושג מה הוא עושה.

"אני פשוט סומך על האינסטינקטים שלי," הוא ענה, כששאלתי אותו איך הוא בוחר מה לתת לה לשתות. "אף פעם לא באמת קרה לי מקרה כזה, אז אין לי איך לדעת מה לעשות."

"מה זאת אומרת 'סומך על האינסטינקטים'?" שאלתי. "עד כמה לא מדעי מה שאתה עושה פה?"

"האמת היא, הייתה פעם אחת שסתם לקחתי כמה חומרים אקראיים וערבבתי על אש גבוהה," הודה אלווין. "אבל האמת שזה עבד, זה מה שהעלים את העשן סופית."

מצד אחד זה היה די מלחיץ, שהוא יוצר לה תרופות ייחודיות לחלוטין בלי לבדוק אם זה קטלני, אבל מצד שני הוא הצליח להעלים את העשן מהראש שלה תוך יומיים, והיום הבאנשי שלו כבר לא התכרבל לידה.

זה כבר היה היום השמיני שלה במרפאה, וכל יום באתי לבקר אותה מתוך תחושת אשמה. האמת היא, שלמרבה ההפתעה, אף אחד אחר לא האשים אותי.

למרות זאת זה גרם לי לצניחה ברמת ההצלחה בשיעור היסטורי ובלימודים רב זניים, אבל מצד שני זה גרם לזה שהתקדמתי ממש באלכימיה.

עכשיו, שלא היה לי אף אחד לשחק איתו או לדבר איתו בהייבנפילד, הלכתי כל הזמן אל דקס, ושם מתחנו את גבולות האלכימיה. גילי ממש הייתה בהלם ממה שאני יודע לעשות.

המחצית כבר הייתה קרובה, המבחנים היו בפתח, ואני הרגשתי שבגללי סופי הולכת להיכשל בהכל.

לכן, ביום העשירי, היום שבו היא סוף סוף התעוררה ויכלה לחזור ללימודים, לימדתי אותה כל מה שיכולתי ללמד אותה.

אפילו ארגנתי פגישה איתה ועם דקס, כי הדבר היחיד שהיא באמת הייתה גרועה בו היה אלכימיה, אבל לא באמת הצלחנו לגרום לה להיות טובה. הייתה סיבה טובה לזה שלימדנו אתה בתוך המערות שליד הים, לא רצינו ששום דבר יושמד.

מה שכן, אני חושב שדווקא יש לה סיכוי מסוים, כי לימדתי אותה בקפדנות את כל השיטות להפוך צמח למתכת, מה שהייתי בטוח שגילי תעשה במבחן.

הייתה נקודה בשנה שהיא אמרה שהיא לא תרד ברמת המבחן לעולם מתחת להפיכת וורד לכסף, והנחתי שהיא כן תרחם קצת על סופי, אז היא תעשה משהו מהרמה הזאת.

למעשה, לימדתי אותה במיוחד הפיכת וורד לכסף, במחשבה שכנראה גילי תחליט לתת לסופי את הדבר הכי פחות מסובך שהיא מוכנה לעשות במבחן. היא לא ממש מעריכה את יכולותיה של סופי באלכימיה, ובצדק.

בינתיים טיפלתי באיזה שדון שמצאתי בתוך קיבה של איזה יצור מוזר שנראה כמו אוגר ענק ורצחני, אבל לא גיליתי עליו לסופי. המצב שלו הלך והשתפר, והייתי בטוח שעוד מעט הוא כבר ישתקם לגמרי.

בסופו של דבר, הגיע יום המבחנים. אני חושב שבחיים שלי לא התכוננתי כל כך הרבה למבחנים.

הקטע זה שלא עבדתי בשביל שאני אצליח, ככה שזה לא באמת נקרא.

בוב אמר גם שזה נורא מתאים לי לדאוג לאחרים יותר מאשר לעצמי, ושזה הפגם הבסיסי שלי.

ואני חושב לעצמי שאם זה הפגם הבסיסי שלי אז אני כנראה כמעט מושלם, כי אני חושב שהפגם הזה הוא דבר נהדר.

אבל אני לא מושלם, נכון? אז כנראה יש לי פגם אחר.

----------------------------------------

הצלחתי להעלות עוד פרק, יש!

זה כנראה היום האחרון שאני יכול להעלות לפני החופש, אז אני אעשה הרבה פרקים.