פרסי ג'קסון בערים האבודות

איך מנגנים על בובות פרווה?

נ.מ. סופי.

אלווין באמת לא היה רופא נורא, הוא רק הבזיק כדורי אור לידי והחליף משקפיים. עדיין התכווצתי מהמחשבה שאולי הוא פתאום ישלוף מחט, אבל זה לא קרה.

באמצע שאלווין עשה את הבדיקות שלו, פרסי התפרץ לחדר עם מבט משועשע, בעוד פיץ קורא אחריו משהו.

"מנ'שמע גבר?" הוא אמר, מחייך. "טוב לראות אותך שוב. אתה יכול להיות נורא?"

"מה?" הוא הסתכל עליו במבט מוזר. "כן, אני יכול להיות נורא. אני יכול לגרום לך לשתות שתן של יטי, אני יכול לגרום לך לסבול כל כך הרבה שתרצה למות, ואני גם יכול להמיס לך את העור למטרות רפואיות. אבל למה שתרצה שאני אהיה נורא?"

ממש נבהלתי מהדברים שהוא הציע, וממש קיוויתי שהוא לא ירצה לעשות לי את זה בחיים, אבל שמחתי שלפחות הוא לא אמר שיש לו מחטים.

"אה, פשוט יש פה איזו התערבות," הסביר פרסי. "פיץ הבטיח שאם אתה תהיה נורא, סופי יכולה לתת לו אגרוף ממש חזק בפרצוף, והיא כל כך חזקה שהיא הרימה שלושה כיסאות כשעל אחד מהם יושב ברי. אם במקרה תקלל אותה לדבר רק בחרוזים זה יהיה מגניב, והיא תוכל להעלים לפיץ את האף, ואז הוא לא יוכל להרים אותו כל הזמן!"

אוי לא, איך הוא יודע על ההתערבות? אולי בגלל זה פיץ צעק אחריו? אני מקווה שהוא לא יצליח לשכנע את אלווין להיות נורא. ומה היה הקטע עם לקלל אותי לדבר רק בחרוזים?

"ואוו, הוא סומך עליי יותר מדי," אמר אלווין, לא כל כך מרגיע אותי. "זה די מחמיא לי. אבל, לגבי החוזק של סופי, אתה בטוח בזה? זה לא נראה ככה."

"לא הרמתי את זה בידיים," אמרתי. הוא עוד לא קלט את זה? אני כבר בטוחה שהוא באמת אידיוט והוא היה חכם רק בטעות. "זה היה בטלקינזיס."

"אה, נכון, אמרו לי את זה כבר," אמר פרסי, מבואס. "אני מקווה שיש לך מספיק כוח כדי לעקם לו את האף. אנשים שמרימים אף עקום זה מגניב."

רציתי להגיד לו שזה לא מגניב, ושזה לא יפה ככה לפגוע באנשים, אבל אלווין הקדים אותי.

"אני לא מתכוון להיות נורא, פיץ סומך עליי. עכשיו אני מתכוון לגמור עם סופי, ורק אחר כך אני עובר אליך, אז עד אז תהיה בשקט."

"בסדר," אמר פרסי, והתיישב על המיטה מול המיטה שבה הייתי. אלווין הסתכל עליו במבט שהבהיר שהוא לא באמת סומך עליו שהוא יהיה בשקט, וחזר להבזיק כדורי אור.

"היי, תגיד, אתה יודע לנגן?" שאל פרסי פתאום, בלי שום סיבה נראית לעין. אלווין הסתכל עליו במבט מעוצבן על זה שהוא הפריע בלי שום סיבה הגיונית, אבל אני ראיתי את זה מגיע ורק גלגלתי עיניים.

"אמרתי לך להיות בשקט!" אמר אלווין. "אבל כן, אני מנגן. אני מנגן על גיטרה ועל בובות פרווה. למה אכפת לך?"

רציתי לשאול איך מנגנים על בובות פרווה, אבל התביישתי לשאול. ממילא פרסי אמר משהו לפני שהייתי מספיקה לדבר.

"לא יודע, איכשהו זה נראה לי קשור," אמר פרסי. "אתה רופא, ואתה עושה אורות, אז כל מה שנשאר זה שתנגן."

"מה זה קשור?" שאל אלווין, מנסה להבין את ההיגיון מאחורי דבריו של פרסי. "רופא, אור, נגינה... לא, אני לא מוצא קשר. למה אתה חושב שזה קשור?"

פרסי לא ענה, והסתכל על האוויר לידי במבט מהורהר. אלווין התחיל לשאול שוב את השאלה שלו, אבל פרסי קטע אותו.

"אה, גם מתאים שאתה תהיה נביא," הוא אמר. "אבל עדיף שלא תהיה נביא, כי אני לא אוהב נבואות."

"אתה מדבר כאילו יש דבר כזה נבואות," אמר אלווין, והחליף משקפיים. "כמובן שאין דבר כזה, ואתה מפריע להתרכז, אז תסתום את הפה שלך רגע."

למרבה הפלא, מאותו רגע פרסי באמת היה בשקט. אלווין אפילו מדי פעם הסתכל אחורה כדי לוודא שהוא לא איבד את ההכרה או משהו כזה.

"טוב, את בסך הכל בסדר, את רק צריכה לעבור ניקוי אחרי כל הזמן שעברת בערים האסורות," אמר אלווין. "אני אכתוב לך רשימה של דברים שאת צריכה, ובינתיים תשתי את זה." הוא נתן לי בקבוקון קטן שהיה כתוב עליו 'נעורים'.

"בדרך כלל שותים אחד כזה כל שבוע," הוא אמר לי, "אבל כהתחלה תשתי אחד כל יום. אחרי חודש תחזרי אלי, ואני אגיד לך אם להוריד את המינון."

שתיתי את הנוזל שבבקבוקון, מצפה לטעם מגעיל (כמו כל התרופות בדרך כלל), אבל להפתעתי זה היה ממש טעים.

"זהו, סיימתי איתך," אמר אלווין. "לא היה נורא, נכון?"

"כן, זה היה בסדר," עניתי. עדיין לא ציפיתי כל כך לפגוש שוב רופא בלשון המעטה, אבל כבר זה היה נשמע הרבה פחות גרוע.

------------------------------------------

עוד פרק! יאיי!

בעצם זה די חוזר על מה שהיה בפרק קודם... אני אנסה להעלות עוד פרק. נראה אם זה אפשרי.