פרסי ג'קסון בערים האבודות

למה אתם לא תינוקות?

נ.מ. סופי

פרסי לא היה נראה כל כך לחוץ מזה שאלווין אמר שהוא היה כמעט משותק.

"חשבתי שאני לא אמור להפריע בבדיקה של סופי," הוא אמר. "וגם הנחתי שאתה יכול לבדוק אותי בלי שאני אדבר איתך כל הזמן."

"כן, אבל הוא כבר סיים לבדוק את שנינו," אמרתי. "והוא ניסה לגרום לך לשתות את מה שיש בבקבוקון הזה, אבל אתה היית משותק לגמרי!"

"אה, סליחה," הוא אמר, ושתה את כל הבקבוקון בלגימה אחת. הוא חייך, אבל אז הוא הסתכל על התווית שעל הבקבוקון, ונבהל.

"נעורים? נתתם לי לשתות מי נעורים? זה אומר שאני אשאר צעיר לנצח ולא אמות אף פעם?"

"זה לא מה שזה עושה, בכל מקרה כל האלפים נשארים צעירים למראה ולא מתים כמעט אף פעם מזקנה," אמר אלווין. "אבל למה אתה אומר את זה כאילו זה כזה נורא?"

"כי זה תוקע את מסלול החיים! אי אפשר ליצור חברה מתפקדת ככה!" קרא פרסי בלהט, ואז עצר. "רגע, אמרת שכל האלפים ממילא חיים בלי הגבלת גיל? אז למה שותים את הדבר הזה?"

"כי... זה עושה טוב לגוף?" אמר אלווין. "תראה, הגוף שלך כבר מגיב טוב לזה, וכך גם של סופי!"

"היי, באמת את נראית יותר טוב מקודם," אמר פרסי, פונה אליי. זה לא עודד אותי כל כך, זה רק גרם לי להרגיש שקודם הייתי נראית ממש נורא. "רגע, אז בעצם האלפים יותר יפים מבני האדם כי יש להם את הדבר הזה?"

"אה... כנראה כן," אמר אלווין. "תמיד חשבתי שזה עובר בגנים, אבל התאוריה שלך גם נשמעת הגיונית."

"טוב, אין לי בעיה עם זה," הוא אמר. "אז... עכשיו ששתיתי את זה אני יותר יפה לנצח?"

"כן, אבל לא בדיוק," אמר אלווין. "לוקחים את זה כל שבוע, כדי שזה יעלים את ההתדרדרות האסתטית שנוצרת."

"רגע, אז זה אומר שאתם כן מזדקנים, אבל מעלימים את זה עם מי נעורים?" שאל פרסי. "אז בעצם גם זה שאתם חיים בלי הגבלת גיל מסוימת זה בגלל זה, לא?"

"כנראה שכן, אני צריך לבדוק את זה," אמר אלווין. "לפי התאוריה שלך, מי הנעורים יותר חשובים ממה שתמיד חשבנו, וההבדלים בינינו לבין בני האדם לא כל כך גדולים בעצם."

"רגע, אבל איך בכל זאת לא כולכם נראים תינוקות?" שאל פרסי. "משקה הנעורים הזה עוצר את ההתבגרות רק אחרי גיל מסוים, נכון?"

"כן, בערך גיל שלושים כזה," אמר אלווין. "בהנחה שאתה באמת צודק, והכל מסתמך על מי הנעורים."

"אז בעצם כל ההשפעה בגיל שלי זה שזה הופך אותי ליותר יפה," הסיק פרסי. "אוקיי, זה לא כזה נורא כמו להיות בן אלמוות."

"למה בעצם אתה כל כך לא רוצה להיות בן אלמוות?" שאלתי בחוסר הבנה. "זה נשמע ממש נפלא!"

"לא, לא נראה לי," הוא אמר. "להיות בן אלמוות זה סופר משעמם, גורם לזמן בחיים להיות חסר משמעות, ובאופן כללי יכול להקריס את החברה כפי שהיא. חוץ מזה, אני מרגיש שכבר השלמתי עם זה שאני אזקין ואמות יום אחד, אז בכלל."

(ה.כ. זה קרה בספר 'פרסי ג'קסון וגביע האלים', ספר שמבחינה כרונולוגית מגיע אחרי כל הספרים האחרים שיצאו עד כה, כשפרסי נלחם בגריאראוס וחיבק אותו בסוף. מי שלא יודע על מה אני מדבר, שישיג את הספר. אחלה ספר. באמת.)

"אתה בחור מעניין מאוד," אמר אלווין. "טוב, אני סיימתי פה. אתה צריך לקנות את אותם דברים כמו סופי, אז כשתלכו לקנות היא תוכל לספר לך על האבחנה הרפואית שלי. ביי!"

הוא יצא, שולח חיוך אחרון לעברנו. פרסי הסתכל עליי, מרים גבה בתמיהה.

"הא, מעניין," אמרתי. "כנראה שהוא לא רוצה שתצחק על האבחנה המוזרה שלו."

"נאאא," ענה פרסי. "ככל שזה יהיה יותר הזוי, אני אהיה פחות מופתע."

-----------------------------------

איזה יופי, עוד פרק!

אני כנראה לא אוכל להעלות בימים ראשון ושני לא משנה כמה אני אנסה, אז אני אנסה להעלות עוד היום.

אם אני לא אצליח, אני מתנצל מראש. אני באמת מנסה.