נ.מ. פרסי.
הכי קל היה לתפוס את סופי. היא איתרה אותי מחשבתית, ובוב איתר אותה, אז ידעתי בדיוק איפה היא.
ניסיתי לגרום לה לחשוב שאני לא יודע לאן אני הולך, אז רצתי בזיגזגים לכיוונים מוזרים, אבל ברגע שהייתי מספיק קרוב אליה הכנסתי המון אנרגיה לשרירי הרגליים ורצתי לתפוס אותה.
"הא, זה היה קל," אמרתי, ואז קלטתי שהם לא הלכו שלושתם ביחד. טוב, זה יהיה הרבה יותר קשה.
"יפה לכם, התפצלתם, באמת יהיה לי קשה לתפוס אתכם." פירגנתי, באמת לא יודע איך אני אמור לתפוס את שני האחרים. אולי אני אנסה לשאול את סופי, ואז התגובה האינסטינקטיבית שלה תחשוף את האזור הנכון.
"איפה שני ה-" התחלתי לשאול אותה, עדיין מחזיק אותה ביד אחת, אבל אז ראיתי לפניי שביל של רמיסת צמחים. "או! סימני דרך!" אמרתי, ורצתי אל השביל.
ואוו, השביל פה יותר מדי ברור. מי שרץ פה ללא ספק לא חשב על האפשרות שמישהו יעקוב אחריו בעזרת עקבות.
'כנראה זה לא כזה מצוי שעושים את זה, כי קודם כל אתה צריך לזהות את מיקום העקבות, ועד אז היריב יכול כבר להגיע לבסיס.'
כן, זה באמת מה שאני חושש ממנו, שהשלישי שאנחנו לא רודפים אחריו עכשיו יגיע אל הבסיס.
'אני מקווה שזה העקבות של קיף, כי אז זה אומר שהשלישי זה פיץ, ואז יש סיכוי שאני אצליח לתפוס את כולם, כי פיץ הרבה יותר זהיר מקיף.'
אני די בטוח שזה קיף, כי אם זה היה פיץ כבר היינו מגיעים אליו קודם.
'כן, הזהירות של פיץ באמת ממש מאטה אותו, בניגוד לק-'
קו המחשבה שלי נקטע, כי התנגשתי בקיף. תפסתי אותו והסתכלתי על הפרצוף שלו, משתעשע מההלם שלו.
"איפה פיץ?" שאלתי אותו בצורה הכי מפחידה שהצלחתי, גורם לו ממש להתכווץ מרוב פחד.
"אני לא יודע," הוא אמר, אבל העיניים שלו זינקו לרגע לכיוון מסוים ביער. זה גם היה כיוון הגיוני, כי זה היה הכיוון שמשלים את הכיתור המושלם של הבסיס.
רצתי לכיוון הכללי שאליו הוא הסתכל, עובר את הבסיס, וממש קצת אחר כך שמעתי רעש של שיחים לפניי.
טיפסתי במהירות על אחד העצים, ואז זינקתי בין הענפים, עובר מעץ לעץ במיומנות של קוף מהיר ושקט במיוחד.
כשהגעתי לעץ שמעל השיח שממנו שמעתי את הרעש, יכולתי לראות את פיץ מתחבא בתוכו, מסתכל קדימה בחשש.
תבהיל אותו! תפחיד לו את הצורה! תקפוץ מולו ותשאג בזעם, ככה שהוא יתעלף מרוב פחד!
'אתה חושב שהוא באמת יכול להתעלף מרוב פחד?'
כן, אם תשאג עליו בצורה מספיק מפחידה.
'טוב, אני לא רוצה לעלף אותו, זה לא יפה. אני לא אהיה הכי מפחיד שיש.'
בוב מלמל משהו על זה שאני נחמד מדי, ושאני צריך לדפוק לפיץ נבוט בראש, אבל התעלמתי ממנו. קפצתי מהענף שמעל השיח בדיוק כשפיץ התחיל לנסות לצאת, נחתתי לו מול הפנים, ואמרתי 'בו'.
חשבתי ש'בו' לא יכול להיות כל כך מפחיד, אבל מסתבר שזה כן. אני תוהה מה היה קורה אם הייתי שואג בזעם.
התוצאה הנוכחית הייתה שפיץ קפץ בבהלה לגובה, פגע עם הראש שלו בענף של העץ, והתעלף. בסוף הוא כן התעלף מפחד, ובמובן מסוים גם דפקתי לו נבוט בראש.
הרמתי אותו, שמתי על הכתף, ולקחתי אותו אל הבסיס. קצת אחרי שהגעתי לבסיס קיף הגיע, ורגע אחריו סופי גם הגיעה. שניהם ראו את פיץ המעולף, ושלחו אליי מבט שואל.
"זה לא אשמתי שהוא כל כך נבהל," אמרתי, מתעלם מבוב שצחקק לי בתוך הראש. "בסך הכל אמרתי לו 'בו'. אף אחד לא אמור להתעלף מפחד כשאומרים לו 'בו'."
"טוב, לפחות עכשיו הוא לא יבכה על זה שקרעת לנו את הצורה," אמר קיף. "ברצינות, אני לא יודע איך תפסת את שלושתנו, אבל אני מתחיל לחשוב שיש לך כוח שאנחנו לא יודעים עליו."
למעשה הוא צודק, אפילו כמה כוחות. מה שיפה בכל הסיפור, זה שבכלל לא השתמשת באף אחד מהכוחות הייחודיים לך בכל המשחק, מה שהופך את הניצחון לעוד יותר מגניב.
'כן, אבל זה לא היה אתגר גדול מספיק. אני לא רואה סיבה לחזור מתישהו לעוד משחק.'
------------------------------------
יופי, סגרתי את העניין הזה, אני יכול ללכת לישון.
אבל רק לפני זה, אני רוצה להגיד לכל מי שחושב שזה שפרסי יודע לטפס כמו קוף על ספידים זה לא קאנון אינו אלא טועה. זה כתוב, במילים האלה, בפרסי ג'קסון ארבע.
אגב, התבקשתי מספר פעמים להעביר פאנפיק גדול שכתבתי בעבר בפורטל הארי פוטר לפה. לעשות את זה?
אה, ועוד שאלה: עשיתי פאנפיק קטן שנקרא 'הקוסמים יוצאים ממצריים'. האם לעשות פאנפיק בעל אותו עיקרון על פרסי ג'קסון, רק קצת ארוך יותר?
טוב, אף אחד לא יענה בשעה הזאת, ולא ישנתי כבר שלושים וחמש שעות. אני הולך לישון. ביי!
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון בערים האבודות
Fanfictionמכירים פרסי ג'קסון? מעולה, זה מספיק. מכירים גם את שומרת הערים האבודות? עוד יותר טוב! כמו שאפשר להבין מהכותרת, הסיפור נסוב סביב פרסי, והערים האבודות הן רק המיקום שבו יתרחש החלק המעניין של הסיפור. גם ההתחלה אמורה להיות נחמדה, למרות שבכל ההתחלה הוא ע...