פרסי ג'קסון בערים האבודות

אמרתי לך שאת סתם טיפשה

נ.מ. סופי

מה? מה קרה פה הרגע?

לא הבנתי מה קרה. אני הרי זימנתי דחיפה מוחית, והוא השתמש באנרגיה שלו כדי להחזיק את הכדור במקום, אז איך לא היה פיצוץ כוח?

הדחיפה המוחית העוצמתית שלי כן הועילה, כי היא העיפה את הכדור אל מאחורי פרסי, ככה שעכשיו שנינו אמורים לדחוף לכיוון שלו, וזה גם אומר שהוא לא מצליח להתנגד לכוח של הדחיפה המוחית שלי.

ככה לפחות חשבתי, עד שפתאום האנרגיה התחילה להתמרד כנגדי.

'את סתם טיפשה,' היא לחשה לי בתוך הראש. 'את וכל האלפים לא באמת ראויים להחזיק כוח שקשור לחוכמה בכל צורה. בכל העולם הזה רק בוב ופרסי ראויים לזה.'

רציני? אני חושבת שפרסי היפנט את האנרגיה שלי לחשוב כמוהו, כי אחרת לא היה הסבר לזה שהיא החליטה לפעול נגדי, ובטח שאין סיבה שהיא תתייחס לפרסי בתור פרסי ובוב.

זה די הלחיץ אותי, כי הבנתי שהוא בעצם הרבה יותר חזק ממה שחשבתי, והוא פועל בצורות הרבה יותר מתוחכמות ממה שחשבתי.

בזמן שהייתי חסרת אונים, מנסה לייצר עוד אנרגיה שכן תקשיב לי, פרסי הכתים אותי עם הצבע. לפחות זה היה יפה, מין סמל כזה בכחול עם סוס מכונף באמצע, עם קצת גלים ברקע, ועיגול מקלשונים קטנים מקיף את זה. כמעט לא שמתי לב לקלשונים מרוב שהם היו קטנים, אבל זה היה עליי, אז כן ראיתי את זה.

האנרגיה שלי, שהמשכתי לנסות להפעיל, התחילה לקדם את חצאי הכדור הנותרים אליי, באיטיות שכנראה נועדה להתגרות בי. ידעתי שכבר הפסדתי, אבל הייתי נחושה לא לתת לו לפגוע בי גם עם שני החצאים.

הבנתי כבר שהאנרגיה של הדחיפה המוחית לא מקשיבה לי, ועכשיו עברה לפרסי, אז החלטתי לעשות מעשה נואש. להשתמש באנרגיית ליבה.

עקרונית, זו אותה תוכנית כמו התוכנית המקורית, ככה שזה היה נראה הגיוני. כל השינוי הוא שהפעם פרסי מפעיל את הדחיפה המוחית, ואני את אנרגיית הליבה.

היה בזה סיכון מסוים, שאולי זה שאני במקור יצרתי את האנרגיה הזאת יפעל נגדי, אבל היה לי די ברור שפרסי לא באמת יכול להשתמש באנרגיה שלי נגדי.

אמנם זה באמת הרגיש ככה, אבל זה לא היה הגיוני. יותר סביר זה שהוא גם משתמש בדחיפה מוחית, ופשוט בקרב של דחיפה מוחית מי שמנצח מכניע את האנרגיה של השני.

זה גם יכל להסביר למה האנרגיה שלי נהייתה מחורפנת ודיברה על בוב, למרות שזה סתם גרסה פנימית של פרסי, כלומר שזה לא מישהו. פשוט היא נכבשה על ידי פרסי, שפשוט יותר חזק ממני.

וכך, למרות הסיכונים, שלחתי את אנרגיית הליבה לעבר חצאי הכדור הריקים.

רגע אחרי ששלחתי את האנרגיה, עוד לפני שהיא הגיעה ליעדה, אנרגיית הדחיפה המוחית צרחה לי בתוך הראש.

'מה את חושבת שאת עושה? תפסיקי את זה מיד! את מנסה להשמיד את עצמך? יש לך מזל שלא שלחת מספיק אנרגיה בשביל למות תוך שניה. תחזירי את האנרגיה מיד!'

אבל לא יכולתי כבר לעצור את מה שקרה. אנרגיית הליבה התנגשה עם מה שמסתבר שבאמת היה האנרגיה של הדחיפה המוחית שלי, ונוצר פיצוץ.

הפעם הפיצוץ לא היה בין שני אנשים שונים, כמו מה שקרה ביני לבין פיץ, ככה שלא היה אפשר שפשוט כל אחד מבעלי האנרגיות יעוף לכיוון מנוגד. הכל היה אנרגיה שלי.

הפעם המוח שלי היה זה שניסה להתפוצץ. אלו היו שני חלקים נוגדים במוח שהתנגשו, ועכשיו ניסו להיפרד. הרגשתי שמשהו במוח שלי קורס, והייתה לי הרגשה שהראש שלי מעלה עשן.

גם הפעם עפתי אחורה, תגובה של הגוף שמנסה להתרחק מהמקום שבו נוצרה ההתנגשות, אבל זה לא כל כך עבד. כפי שאמרתי, משהו במוח שלי קרס.

'אמרתי לך שאת סתם טיפשה,' אמרה אנרגיית הדחיפה המוחית, בדיוק רגע לפני שאיבדתי את ההכרה.

אאוץ'.

------------------------------

טוב, אני לא יכול לכתוב עוד בקרוב. למרבה הצער.

אבל קלטתם כמה כתבתי? שבעה פרקים בלילה! וחלקם היו ארוכים מהרגיל!

אני מטורף לגמרי, הא? יכול להיות ששברתי איזשהו שיא.

טוב, נגמר לי הזמן. ביי!