פרסי ג'קסון בערים האבודות

עמי בחור נחמד, באמת!

נ.מ. פרסי

כשהגענו הביתה לקחתי את סופי לחדר, והראיתי לה את המתנה שלה.

"יואו, איזה חמוד!" היא התלהבה, ולקחה את השדון הקטן מהכלוב שלו. "מאיפה השגת אותו?"

"הוא היה בתוך קיבה של איזה יצור רצחני שנראה קצת כמו אוגר," אמרתי לה. "נראה לי שקוראים לו ורנוניון, או משהו כזה."

"ורנוניון? זה שם נורא!" אמרה סופי. "אני חושבת שאני אקרא לו איגי."

"כן איגי זה שם נהדר," אמרתי. "לא אמרתי שלשדון קוראים ורנוניון, זה היה השם של החיה שאכלה אותו."

"אה, זה דווקא כן שם מתאים," אמרה סופי. "הוא מתחיל בורנון, וזה נשמע לי שם מתאים ליצור אכזרי שאוכל יצורים נחמדים, ואז הוא גם בטח שמן."

"אה, כן, בטח," אמרתי, לא כל כך מבין מה היא בדיוק רוצה, אבל מרוצה מזה. חינכתי אותה כמו שצריך.

"זו ממש מתנה מושלמת," אמרה סופי. "הוא כל כך חמוד, וכזה רגוע, וכזה-"

בדיוק אז איגי החליט לעשות גרעפס, מרעיד את החדר. סופי נחנקה לרקע מהסירחון, ועברה לנשום מהפה.

"כזה מסריח," השלמתי במקומה. "כן, אני יודע. אני מקווה שאת בסדר עם זה, ניסיתי לטפל בזה בעזרת כמה תרכובות אלכימיה, אבל זה רק הוריד את הסירחון לחצי."

"כן, אני בסדר עם זה," היא אמרה. "אם כי אני לא בטוחה שהייתי מסתדרת עם פי שתיים מהסירחון הזה. תודה על המתנה, בכל מקרה."

"יופי, אני שמח שאת מרוצה," אמרתי. "אני הולך לים, לעכל את זה שקיבלתי מאה ב'היקום', ואז אני הולך לדקס. תיהני עם איגי!"

יצאתי מהחדר, ושמעתי אותה פותחת מגירה. כרגיל. מאיזשהו יום, כל פעם שאני יוצא מהחדר היא פותחת מגירה. כנראה יש לה איזשהו סוד, אבל מה אכפת לי. שתהנה לה עם הסוד שלה, ואני אהנה לי בים.

אחרי ששיחקתי עם עמי, העמלץ הלבן החמוד שנמצא באופן קבוע ליד הצוקים של הייבנפילד, זינקתי לבית של דקס. כבר לא הייתי צריך ללכת כל פעם למזניק שבבית בשביל זה, היה לי גביש בית שאמא של דקס נתנה לי, אז זינקתי ישר מהים.

זה יצר מצב טיפה מוזר, כי עמי נגע בי באותו רגע, אז הופעתי בבית של דקס עם עמלץ לבן. פדיחות.

זינקתי מהר חזרה להייבנפילד, זימנתי גל מים גדול שייקח אותו חזרה אל הים, וזינקתי חזרה לבית של דקס. כשהופעתי שם נתקלתי בכל המשפחה בוהה בי בהלם, מצפה להסבר.

"זה סתם היה חבר שלי, עמי," אמרתי, מנסה להרגיע אותם. "הוא בטעות נגע בי כשזינקתי לפה, אז הגעתי גם איתו."

"יש לך חבר עמלץ בשם עמי?" רקס, אחיו הצעיר של דקס, התפלץ לחלוטין. "אתה לא מפחד ממנו?"

"לא, מה פתאום?" אמרתי בביטול. "אם כבר, הוא מפחד ממני. לקח לי קצת זמן להרגיע אותו ולהגיד לו שאני לא אעשה לו כלום."

השלישיה בהו בי בחוסר אמור וביראת כבוד, בעוד שדקס חייך לעברם במבט שאומר 'אתם רואים? זה חבר שלי. הוא יכול לפוצץ אתכם אם הוא רוצה, אז תיזהרו לכם'.

טוב, לפחות הוא ממש נהנה מהסיטואציה.

---------------------------------------------

כמות השטויות שעשיתי בפרק הזה לא נורמלית. קלטתם מה עשיתי פה?

אני לא אסביר את כל מה שהלך פה, אבל שני דברים חשוב לי שתבינו.

הראשון זה ורנון. צחקתי פה על ורנון. במקור קראו ליצור ומיניון, אבל קראתי לו על שם ורנון.

דבר שני, שלא תחשבו שאני באמת חושב שעמי של הסיפור המקורי נחמד. אמנם הוא לא זה שדחף זקנה לאש, אבל אני מניח שאין הבדל כל כך גדול בינו לבין אחותו.

יש עוד סיבות שאני לא אוהב את עמי המקורי, בין היתר בגלל שברוב הגרסאות המוקדמות הוא אנטישמי רצח. טוב, זהו. פרק הבא.