פרסי ג'קסון בערים האבודות

אל תעליב את סטיב!

נ.מ. סופי.

הלכנו לעבר אחת התעלות שהיו בעיר, ובתוך התעלה הייתה סירה עם איש בפנים שמחזיק מושכות.

נכנסנו לסירה, אולדן אמר לאיש עם המושכות לאן אנחנו רוצים ללכת, והתחלנו לשוט.

כשקלטתי מה מושך את הסירה פלטתי צווחה קטנה. זה היה עקרב מים ענק ומפחיד, והזנב עם הרעל עדיין היה עליו.

"מה, את מפחדת מזה?" אמר פיץ, והצביע על העקרב. "הוא לא מזיק." הוא ליטף קצת את העקרב, והעקרב ליחשש.

"יואו, איזה חמוד!" אמר פרסי, וליטף את העקרב. אני לעומת זאת נסוגתי לאחור, מצפה שבכל רגע העקרב יעקוץ את פרסי.

"בנות," אמר פיץ ונענע בראשו. "מה הקטע שלכן?"

'בנים, מה הקטע שלכם?' חשבתי לעצמי, אבל לא העזתי להגיד את זה. הם היו ארבעה בנים, ואני הייתי רק בת אחת.

בדרך הסתכלתי על העיר, שהייתה ממש מפוארת. היו שם מין טירות ענק כסופות, שזהרו והאירו את העיר.

"זה ביילפייר," הסביר פיץ כששאלתי אותו. "אש שכלואה בתוך קריסטל. הרי האור לא מגיע כזה עמוק מתחת למים, כמו שאבא שלי אמר קודם, אז היו צריכים למצוא משהו אחר שיאיר."

הסירה הקטנה נעצרה מול בניין משרדים גדול, ואולדן שילם לנהג ואמר לכולנו לבוא. יצאנו מהסירה, אבל פרסי נשאר ליד העקרב, ועל פניו היה את המבט המהורהר שלו.

"פרסי, אתה בא?" שאל אולדן בחוסר סבלנות. "אין לנו את כל היום, ואתה לא יכול לעכב את האיש הנחמד שהסיע אותנו לכאן."

"זה בסדר," אמר האיש. "זה מעלה לעקרב המים שלי את המצב-רוח, אז אני בעד."

"פרסי! פרסי!" צעק אולדן ליד האוזן של פרסי. "אתה בא?"

אבל פרסי נשאר עם מבט מהורהר, כאילו הוא חושב על משהו ממש חשוב. לא יודעת למה, אבל משום מה הפרצוף שלו גם הזכיר לי את הפרצוף שיש לתינוק כל פעם שהוא עושה בחיתול. פרצוף רציני אבל מרוצה.

"פרסי!" אולדן נענע את פרסי, ופרסי חזר לריכוז.

"מה? הגענו?" הוא שאל, מסתכל סביב.

"כן," אמר אולדן. "ואני מנסה להזיז אותך מהמקום כבר די הרבה זמן, אבל לא! אתה פשוט יושב במקום ומהרהר לך."

"סליחה," אמר פרסי, ויצא מהספינה. "ביי סטיב!"

"לא קוראים לי סטיב," אמר האיש שבסירה.

"נכון, דיברתי אל העקרב שלך," אמר פרסי. "מה, לא ידעת שקוראים לו סטיב? בטח אתם לא כאלה חברים טובים כמו שחשבתי."

"מה?" שאל האיש שבסירה, מבולבל.

"אתה צודק, זה באמת מפתיע," אמר פרסי. "בכלל, אם לא אתה נתת לו את השם סטיב, אז מאיפה יש לו את השם הזה?"

"אתה המצאת אותו עכשיו," טען האיש שבסירה.

"מה פתאום," אמר פרסי. "סטיב ממש נעלב מהאפשרות שאני אמציא לו שם חדש. אל תעליב אותו!"

השיחה כנראה יכלה להימשך עוד הרבה זמן בלי שום היגיון נראה לעין, אבל אולדן משך את פרסי לתוך המבנה, קוטע את השיחה.

"בואו, יש לכם חקירה לעבור."

-------------------------------------

והנה הפרק של היום, כפי שהובטח.

האמת היא שהייתי מוציא פרק גם אם לא הייתי מבטיח, יש מאה תגובות על הפרק הקודם! מאה! מטורף!

אבל בעצם בדיוק ראיתם שאני יכול לתת לכם פרק אקסטרה על אקסטרה תגובות, אז זה היה בסך הכל הגיוני שיהיו המון תגובות.

יודעים מה? אם יהיו מספיק תגובות גם על הפרק הזה, אני אעלה עוד פרק היום. בעזרת השם.

טוב, עכשיו כמעט מאה אחוז שיהיו המון תגובות... אולי כדאי שאני אתחיל  להעלות את הפרק הבא כבר מעכשיו.