פרסי ג'קסון בערים האבודות

רגע, ממתי הוא פה?

נ.מ. סופי

אחרי ששיעור ספורט הסתיים, כולם כבר ידעו שפרסי הוא גוש של חוסר היגיון שמתגלם בתור ילד, ויוצר חוסר היגיון בכל מקום שהוא נוגע בו.

התכוונתי ללכת ביחד איתו אל המזניק שלוקח את כולם לבתים שלהם, אבל הוא נעלם בסוף שיעור ספורט, אז הלכתי לשם לבד.

במבט לאחור, הבנתי שבעצם גריידי ואדליין לא היו צריכים לתת לנו את גבישי הבית. זו הייתה בעצם מחווה שמראה שהם באמת רוצים שנרגיש שזה הבית שלנו. של שנינו.

זה היה די נחמד, להבין שבעצם הם מתכננים להשאיר את פרסי אצלם לתמיד, מה שאומר שאנחנו נהיה כמו אחים לתמיד. הוא היה די טוב בלהיות אח גדול תומך.

האמת היא שבעצם יכול להיות שהוא לא יותר גדול ממני, אבל בכל זאת הוא שידר תחושה של מבוגר אחראי לפעמים.

כמובן שלפעמים הוא גם היה מתנהג כמו אידיוט מושלם, ובכלל לא מבוגר אחראי, אבל כל פעם שהוא התייחס אליי הוא התנהג כאילו אני אחותו הקטנה, אז אני זורמת עם זה.

בכל מקרה, כשהגעתי חזרה להייבנפילד ראיתי את גריידי בחצר, מטפל בכמה יצורים הזויים.

"או! סופי!" הוא אמר כשהוא ראה אותי, והפסיק את ההתעסקות בחיות. "איך היה היום הראשון בבית הספר?"

"לא היה כל כך הרבה," אמרתי. "הייתי ממש גרועה באלמנטליזם, וגם בספורט אני לא טובה, ובטלפתיה-"

"מן הסתם גם היה משעמם," המשיך אותי גריידי. "בטח כל מה שלמד זה את כל האתיקה של הטלפתיה, ואיך שאסור לך להשתמש בזה על אף אחד בלי רשות מפורשת ממנו או מהמועצה, ועל כמה חמור העונש אם את עוברת על אחד הכללים האלה."

"נכון, איך ידעת?" שאלתי, מופתעת. "מה, גם אתה טלפת?"

"לא, אני לא טלפת," הוא אמר. "פשוט זה ככה עם כל הכוחות, במיוחד אם אלו כוחות חזקים."

"איזה כוח בעצם יש לך?" שאלתי בסקרנות, אבל מהמבט של גריידי הבנתי שלא הייתי אמורה לשאול.

"זה לא משנה," הוא אמר. "איפה פרסי? הוא לא היה אמור לחזור ביחד איתך?"

"הוא נעלם אחרי שיעור ספורט," אמרתי. "כנראה רוצים לדבר איתו על מה שהוא עשה שם."

"מה באמת היה בשיעור ספורט?" שאל גריידי. "הנחתי שהוא יהיה חזק במיוחד, כי הוא פשוט נראה ככה, אבל זה נשמע שזה הרבה מעבר לזה."

"זה הרבה מאוד מעבר לזה," אמרתי. "הוא קפץ לגובה, שבר את התקרה בדרך, ונחת חזרה רק אחרי יותר משתי דקות, והחתיכה של התקרה שהוא העיף נחתה רק איזה עשרים דקות אחריו."

"ואוו, זה לא נראה לי אפשרי," אמר גריידי. "אני חושב שגם אם מאסטר של שימוש בכוח הליבה היה עושה מדיטציה במשך שנים ואוגר עוד ועוד כוח, הוא לא היה יכול להגיע לרמה כזו של עוצמה."

"כן, זה באמת היה נראה די מוגזם," אמרתי. "חייב כנראה להיות הסבר הגיוני לכל זה, אבל..."

"אבל יש קול קטן בתוך הראש שלך שאומר שלא צריך להיות היגיון, כי זה פרסי," אמר גריידי. "אני יודע. גם לי יש קול קטן כזה, אבל אני חושב שיש גבול לחוסר ההיגיון האפשרי."

"אני יודעת," אמרתי. "אבל ראיתי את זה קורה! אני לא יודעת איך יכול להיות לזה הסבר הגיוני."

"טוב, אנחנו יכולים פשוט לחכות ולשאול אותו," אמר גריידי. "אין סיבה שפרסי לא יגיד מה קרה, נכון?"

"בטח שאני יכול לגלות לכם מה קרה!" אמר פרסי.

רגע, פרסי? ממתי הוא פה?

------------------------------------------

פרק! יאי!

אמרתי אתמול שאני לא יכול היום, ואכן אני יכול רק בלילה. אם כי זה מפתיע.

לא משנה, אני סתם כותב דברים למטה כי התרגלתי, לא כי יש סיבה.

טוב, אז אני אפסיק עכשיו. כדאי שאני אכתוב את הפרק הבא.