פרסי ג'קסון בערים האבודות

מתחת למחשבותיו של פרסי, חלק א'

נקודת מבט: התת מודע של פרסי.

אני, בניגוד לפרסי עצמו, לא הייתי כל כך מרוכז כשזינקנו אל המים.

האמת היא שכמעט אף פעם אני לא מרוכז, תמיד יש לי כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם, כל כך הרבה רעיונות גאוניים, שחבל לבזבז את הזמן כדי לעזור לפרסי.

הגישה שלי תמיד הייתה 'הוא מסתדר, לא יקרה לו כלום, אני רק אעיר הערות פה ושם', עד לרגע שבו נכנסנו אל האור.

רגע לפני זה חשבתי שאולי לא כדאי לקפוץ לנקודה שבה ההשתקפות של האור עצרה, וניסיתי להגיד את זה לפרסי, כמו שאמרתי לו לקפוץ הצידה כדי שהוא לא ישתפד מוקדם יותר היום.

בהתחלה הוא באמת הקשיב לי, כי תמיד הוא עושה קודם את מה שאני אומר ורק אז בודק למה. הוא חושב שזה האינסטינקטים שלו, אבל האינסטינקטים הם בכלל בחלק אחר של המוח. טוב, מאיפה לו לדעת.

בכל מקרה, הוא חשב קצת לפני שהוא קפץ. בגלל שאמרתי לו לא לקפוץ הוא התלבט, אבל בגלל שלא הייתה סיבה משכנעת מספיק לא לעשות את זה הוא קפץ.

"מי העז לפלוש לממלכה שלי?" נשמע קול בחלק אחר של המוח. זה היה נשמע חשוב אז הקשבתי.

כן, אני יודע. אתם בטח שואלים את עצמכם: 'ממתי התת מודע של פרסי מקשיב למה שנשמע חשוב? זה ממש לא מתאים לו!' אבל אין מה לעשות. במקרי חירום צריך לעשות דברים קיצוניים.

האמת היא שזה לא כזה קשה לי להקשיב. אני יכול תמיד לחשוב על כמה דברים בו זמנית, אז ההקשבה לא מנעה ממני לחשוב על שבע עשרה תכניות שונות להתנקם באחים שוד (הם גרמו לכל הצלחות במחנה לחשוב שכשאומרים צבע כחול מתכוונים לירוק קיא, ואחרי שפרסי תקף אותם על מה שהם עשו, הם הגניבו לו למיטה שוקרים שמופעלים על ידי שעון מעורר שכוון לשלוש בלילה. והם גם צחקו על אנבת' באיזשהו הקשר, כנראה כדי לוודא שהלך עליהם לגמרי).

פתאום הקול התחיל לדבר גם אלי בנפרד. נאנחתי, וויתרתי על אחת התוכניות כדי להקשיב גם לקול הזה.

זאת דווקא הייתה תוכנית נורא מצחיקה, לשכנע את מר ד' להפוך אותם לדולפינים, לצבוע אותם בוורוד מסטיק צעקני וירוק קיא, ולהטיל עליהם קללה שהם יצטרכו כל דקה לקפוץ אל מעל המים, וכל פעם שהם יקפצו המים יזרקו אותם גבוה וישאירו אותם יחסית הרבה זמן באוויר כדי שיצחקו עליהם שהם נראים מוזר.

לא ידעתי אם פרסי יכול להטיל את הקללה הזאת, אבל הייתי בטוח שפוסידון יסכים לעשות את זה בשביל פרסי.

וויתרתי דווקא על התכנית הזאת כי ידעתי שפרסי נחמד מכדי לבצע את התוכנית, למרות שזה היה פשוט רעיון גאוני, והקשבתי לקול שדיבר אלי.

----------------------------------------------

זה החלק הראשון מתוך שניים של מה שהתת מודע של פרסי חווה.

זה הולך להיות ממש חשוב בהמשך, אז צריך להראות מה קרה פה.

סליחה שאני לא מעלה את זה כפרק אחד ארוך, פשוט אמרתי שאני אעלה עוד פרק היום, ואין לי כל כך זמן, אז פיצלתי את הפרק.

אני כנראה אעלה את החצי השני מחר, אם יהיה לי מספיק תמריץ לעשות את זה (אהם אהם קוראים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון).

אני יודע שהפרק הזה לא שווה הרבה, אבל זה עדיין משהו, אז אני מקווה שתהנו.