פרסי ג'קסון בערים האבודות

זה טוב ללמוד דברים מיותרים

נ.מ. פרסי

אחרי המתיחה הגדולה, הקשר שלי עם דקס וקיף רק התחזק. גם הקשר של קיף ודקס התחזק, כי גיליתי לקיף שדקס עשה את רוב המתיחה.

הוא כמובן ממש התבאס מזה שלא גילינו לו איך עשינו את זה, אבל דקס לא רצה שידעו על היכולת המגניבה שלו, וגם היה נורא נחמד להסתיר את זה מקיף בכל מקרה.

דקס כבר ממש סיפר לי הכל, ככה שידעתי על מה שקורה עם סופי כשהיא לא לידי בעיקר ממנו, למרות שגם היא דיברה איתי. ככה יצא שהוא היה זה שגילה לי מה קרה בלילה שהם עשו את שיעורי הבית ב'היקום'.

"נוזל זוהר קפוא?" זה היה נשמע מעניין. "ראיתי איזשהו אזכור על משהו כזה באחד מספרי הכימיה. משהו על יצירת פריסין, איזה חומר כמעט מיותר שכל מה שהוא עושה זה לכבות להבת נצח, שעדיין לא הבנתי איך אמורים לייצר את זה."

"אז אתה אומר שזה חומר נורמלי," אמר דקס, נרגע. "אם זה מופיע בספרי האלכימיה, אז זה לא משהו יותר מדי חריג, נכון?"

"אתה יודע שזה לא נכון," אמרתי לו. "כמעט כל הדברים הכי הזויים ונדירים בעולם מופיעים בספרי האלכימיה. אתה יודע, בייצור להבת נצח החומר הכי פחות נדיר זה שערת אליקורן, ויש רק אחד כזה! בדקתי את זה בספר של לימודים רב זניים."

"כן, אבל זה אומר שזה לא משהו לא ידוע," אמר דקס. "וחוץ מזה, זה חלק מחומר שמכבה אש, זה לא אמור להיות מסוכן."

"יכול להיות," אמרתי, עדיין לא לגמרי משוכנע. "תספר לי אחר כך מה היה בשיעור ומה המורה אמר, זה מעניין אותי."

בסוף הוא לא היה צריך לספר לי מה קרה, כי השמועה נפוצה במהירות תוך כדי שפינו את בית הספר במהירות. השמועה אמרה שלסופי היה חומר שיכול לפוצץ את כל בית הספר, וצריך לפנות אותו בזהירות.

"אני מבין שזה לא היה סתם חומר, הא?" שאלתי את דקס, שהיה מאחורי בתור למזניק הראשי של בית הספר.

"כן, ממש לא סתם חומר," אמר דקס. "המורה, סר אסטין, אמר שזה אחד החומרים הכי מסוכנים בעולם. הוא לא הסכים להגיד מאיזה כוכב זה, אבל נראה לי שזה כוכב לא ממופה."

"אולי זה הכוכב הלא ממופה שאני סימנתי?" אמרתי, משועשע מהרעיון. "אם זה נכון, אז אני מבין למה הידע על הכוכב הזה גרמה לי לקבל מאה. זה כוכב מגניב!"

"מה מגניב בכוכב הזה?" אמר דקס. "הוא כמעט פוצץ את כל בית הספר!"

"נו, בדיוק!" אמרתי, גורם לדקס להנהן בהסכמה. אחרי הכל, מה שאני והוא עשינו היה ממש לא רחוק מזה. שבועיים אחר כך עוד לא היו לימודים, בזמן שביטלו את כל מה שעשינו.

זה היה ממש מצחיק, לקח להם מלא זמן להבין שהלוקרים של השנה החמישית הם לא הלוקרים של השנה שלנו, למרות שהחיבור של הלוקר שלי לא היה מושלם בכלל.

הגעתי להייבנפילד, ושם ראיתי את סופי מדברת עם אולדן, והיא הייתה נראית נורא לחוצה.

"זה בסדר," ניסה אולדן להרגיע אותה. "לא עשית שום דבר רע בכוונה. אין סיבה לדאגה."

"אז למה יש לי שימוע?" היא שאלה. "באמת לא התכוונתי להוציא את אם כל התמציות, אפשר פשוט לשכוח מכל הסיפור וזהו!"

"אי אפשר," אמר אולדן. "המועצה לא יכולה פשוט להתעלם ממקרה שכזה, לא משנה כמה שאת לא התכוונת ליצור שום נזק."

בדיוק אז המקשר של אולדן נדלק, ומישהו קרא לו לבוא במהירות. הוא התנצל שהוא לא יכול להישאר יותר, וזינק.

"אז יש לך שימוע על המקרה הזה, הא?" אמרתי, מפתיע את סופי מהצד. "אל תדאגי, אני אעביר לך קורס מתקדם במבטים, איך אפשר לזהות על פיהם שאדם אשם, ואיך להעלים אותם מהפנים."

"אבל אני לא אשמה!" אמרה סופי. "אני באמת לא התכוונתי להוציא את התמצית הזאת, ולא ידעתי מה יקרה!"

"אני יודע, דקס סיפר לי," אמרתי. "אבל את בכל זאת נורא לחוצה, ויש לך קצת מבט אשם על הפנים, אז כדאי שאני אלמד אותך קצת כדי שלא תיראי אשמה, אלא בטוחה בעצמך."

אחרי די הרבה זמן של לימוד, סופי הייתה נראית הרבה יותר בטוחה בעצמה. זה גם העלה לה את הביטחון, אז זה בכלל עבד טוב.

"ואוו, תודה פרסי," היא אמרה. "מה הייתי עושה בלעדיך?"

"כנראה עדיין מנצחת במשפט," אמרתי. "שכחנו שאמפתים יכולים לבדוק אם את משקרת."

---------------------------------------

למי שתוהה איך הוא יכול ללמד אותה, הוא למד מוקדם יותר מהזאבים. אמנם לא מפורט כל מה שהוא למד שם, אבל אני פשוט מניח הנחות על פי מה שנראה לי.

בכל מקרה, אני אנסה להוציא עוד פרק. נראה מה יקרה. הסיכויים לא גבוהים במיוחד. אבל כדאי לנסות.

בכל מקרה, הפרק הזה היה ממש מהיר. אני מרוצה מעצמי.