פרסי ג'קסון בערים האבודות

מי לא אוהב ארנבים גדולים ומכוערים עם חרב?

נ.מ. גריידי

סופי חיה! אני לא מאמין! היא אמנם כמעט התפוגגה, אבל לפחות היא לא... לא משנה, אני מעדיף לא לחשוב על זה.

אולי זה אומר שגם פרסי חי? לא, לא יכול להיות. ראיתי כריש גורר אותו. לא לפתח סתם תקוות.

אלווין המשיך לעבוד קשה, אבל ממש קשה, בשביל להחזיר את סופי למצב נורמלי. בינתיים הוא הצליח לגרום לה להיות פחות שקופה, אבל היא נשארה אפורה.

אני ואדליין היינו ליד המיטה של סופי כמעט כל הזמן, מסתכלים על ההתקדמות בתקווה לראות את סופי מתעוררת. כבר הרבה מאוד זמן אנחנו מחכים.

גם החברים שלה הגיעו כל הזמן, ופיץ כל הזמן אמר שזה אשמתו. אני לא חושב שזה באמת אשמתו, אבל נראה שזו הדרך שלו להגיד שהוא עצוב או משהו.

(ה.כ. בפועל זו באמת אשמתו של פיץ, אם הוא היה מקשיב לסופי ומזניק אותה המצב שלה היה טוב.)

היו גם כמה ביקורים של חברי מועצה, חלקם כי הם דאגו לסופי וחלקם כדי להודיע החלטות של המעצה בהקשר.

אחת ההחלטות שהודיעו לנו עליהן הייתה ההחלטה שיהיה לסופי שומר ראש גובלין, כמו לכל חברי המועצה. יום אחר כך קנריק הגיע עם גובלין ענק עם חרב שחורה גדולה, ואמר שזה יהיה שומר הראש שלה.

"אתה אבא של הילדה?" שאל אותי הגובלין בקול צפצפני. "זאת שאני אמור לשמור עליה?"

"כן, בערך," אמרתי, מנסה להתנהג בטבעיות לצד הגובלין המפחיד. "אני האבא המאמץ שלה. איך קוראים לך?"

"קוראים לי סנדור," אמר הגובלין. "אני מבין שאין לי כל כך מה לעשות בזמן הקרוב, בהתחשב באיך שהילדה נראית."

"תמיד כדאי להיות זהיר," אמרתי. תוצאה של הטראומה ממה שקרה. "חוץ מזה," המשכתי, "הרעיון הוא שתמנע ממשהו כזה לקרות שוב."

"אה, בסדר, הבנתי," אמר הגובלין. "ובאמת תמיד צריך להיות על המשמר. אתה צודק, אני לא אעזוב אותה לרגע."

"מעולה," אמרתי. כבר התחלתי לחבב את הגובלין, למרות המראה האימתני שלו. הקול שלו גם ממש דק, קול שהייתי מצפה שיהיה לארנב, אז היה עוד יותר קל לחבב אותו.

אלווין הגיע עם כמה בקבוקונים חדשים, דוחף קלות את סנדור כדי שייתן לו לעבור. סנדור שלח יד לחרב שלו, אבל סימנתי לו שזה בסדר.

אלווין שפך את תכולת הבקבוקונים, בקבוקון אחרי בקבוקון, לתוך הפה של סופי. המצב שלה כבר היה הרבה יותר טוב, ככה ששום דבר לא נשפך דרכה.

הנוזלים שבבקבוקונים החזירו לסופי את הצבע, והמצב שלה היה נראה כבר הרבה יותר טוב. סנדור רכן מעליה, כדי לראות אם יש משהו שהוא יכול לעשות, ובדיוק אז היא פתחה את העיניים.

"אההה!" היא צעקה בבהלה, מבועתת למראה הגובלין המפחיד שרוכן מעליה. בדיוק באותו רגע, סנדור קרס על הרצפה, מתעוות בכאב.

לקח לי רגע להבין מה קרה: היא גרמה לו כאב. אני לא יודע ממתי היא יודעת לגרום, אבל היא צריכה להפסיק את זה עכשיו.

"סופי, תפסיקי!" קראתי אליה. "סנדור בעדך, הוא השומר ראש שלך!"

סנדור הפסיק להתפתל בכאב על הרצפה, ואני באתי לעזור לו לקום. "אתה בסדר?" שאלתי אותו, באמת דואג לשלומו. התחברתי אליו די מהר.

"כן, אני בסדר," הוא אמר, באופן לא כל כך משכנע. "טוב לראות שגם בת החסות שלי יכולה להגן על עצמה, במקרה ואכשל בתפקידי."

לא אהבתי את איך שהוא אמר את האפשרות שהוא ייכשל בכזו אגביות, כאילו הוא ממש מצפה שזה יקרה, אבל באמת טוב שסופי יודעת להגן על עצמה.

"אני רואה שזה עבד ממש טוב, הא?" התלהב אלווין מהצד. "אלתרתי את כל התרופות האלה! טוב, עכשיו אני רק אתן לה משקה לסידור המוח, עם קצת לימביום לאיפוס של כל מה שקרה."

הוא נתן לה בקבוקון שהיא שתתה בחולשה, ואז התחילה להתעוות. התחילו לקרות לה כל מיני דברים מוזרים, והיא התחילה להקיא.

"מה? מה קרה כאן? התרופה הייתה רק עם חומרים שנתתי לה קודם, חוץ מה-" אמר אלווין, לחוץ, תוך כדי שהוא מחפש משהו בין התרופות שלו, ואז הוא עצר. "לימביום. היא אלרגית ללימביום? אוי ואבוי, איך אני אמור לסדר את זה?"

-----------------------------------

הנה, פרק. בקושי הצלחתי. אני לא זוכר אם אמרתי כבר, אבל אני אעלה פחות מאשר לפני החופש.

טוב, אני אנסה להעלות עוד פרק. נראה איך זה ילך.