פרסי ג'קסון בערים האבודות

שאני אפספס ארוחה?

נ.מ. פרסי

הופעתי בשדה הגדול מול הייבנפילד, ומולי עמדו גריידי וסופי ודיברו.

"אין סיבה שפרסי לא יגיד מה קרה, נכון?" אמר גריידי, בדיוק רגע אחרי שהופעתי.

'על מה אתה חושב שהם מדברים?'

על המקרה עם אולם הספורט והתקרה שלו. הרי רק המורה יודע את האמת, שהיית על התקרה, ולא התעופפת לשמיים במשך כמה דקות.

'אה, אז בטח שאני יכול לגלות להם מה קרה.'

אז תגיד להם את זה!

"בטח שאני יכול לגלות לכם מה קרה!" אמרתי. היה מצחיק לראות אותם מסתובבים אליי בפרצוף מופתע, תוהים ממתי אני נמצא שם.

הסברתי להם בערך את מה שהסברתי למורה, עם הגג ועם הריכוז של האנשים האחרים, והיה נראה שזה מניח את דעתם.

"רגע, איך ידעת מה אנחנו רוצים לדעת?" שאלה סופי. "כמה זמן היית בצד של השיחה, מחכה לרגע הנכון להגיב?"

"אממ, אפס?" אמרתי. "הופעתי בדיוק כשגריידי אמר שאין סיבה שאני לא אגיד מה קרה, אז אמרתי שבאמת אני יכול לגלות לכם, ואז הסברתי מה קרה. לא חיכיתי לרגע."

"אה, באמת?" היא הייתה נראית מופתעת. "אז איך ידעת על מה אנחנו מדברים?"

"בוב אמר לי," אמרתי. ידעתי שהיא לא הבינה שבאמת בוב הוא ישות בפני עצמה (בערך), אז היה נחמד לנופף במידע הזה מול הפרצוף שלה ולגרום לה להתחרפן.

כמובן, היא עשתה לרגע פרצוף של 'מה?!?' אבל אז הפרצוף התחלף לפרצוף של 'אוקיי, הוא מחורפן כרגיל. הגיוני.'

'מה בעצם כדאי לעשות עכשיו?'

אני חושב שכדאי ללכת לים. זה בכל מקרה רעיון טוב, וגם ככה תוכל להתאמן מחדש על כוחות המים שלך.

"אני הולך לים," הודעתי, והתחלתי ללכת לכיוון של הצוקים ליד הים.

"רגע, מה זאת אומרת אתה הולך לים?" שאל גריידי, ורץ לעצור אותי. "הצוקים האלה מסוכנים! וחוץ מזה, חבל על הבגדים שלך. ומה אם יהיה שם איזה כריש? אתה צריך להיות זהיר!"

חה, רואים שהוא לא יודע מה הכוחות שלך. אתה יכול לקפוץ מראש הצוקים האלה אל המים בלי שיקרה לך כלום, אפילו בלי שהבגדים שלך יירטבו. וכרישים הם בכלל חמודים ולא מזיקים, למה הוא מפחד מהאפשרות הזו?

"אל תדאג," אמרתי לגריידי, ממשיך ללכת. "לא יקרה לי כלום, וגם לא לבגדים שלי. אני הידרוקנטיקאי, הים זו הטריטוריה שלי!"

"להפך!" אמר גריידי, לחוץ. "זה רק אומר שאתה יכול בקלות רבה יותר לפוצץ את המקום אם יש יותר מים. זה רק יותר מסוכן!"

"ממש לא," אמרתי, עומד על שפת הצוקים. "הנה, תראה."

וכך, למול עיניו של גריידי ולחרדתו הרבה, קפצתי מהצוק. היה נראה שהוא התכוון לעצור אותי, אבל הוא קלט מה אני הולך לעשות רק אחרי שקפצתי מהצוק.

היה איזה רגע שהוא איכשהו השתלט עליי, שהוא גרם לי לרצות לא לקפוץ מהצוק, אבל זה היה כשכבר הייתי באוויר מעל הים, אז זה לא הועיל לו.

נפלתי במהירות אל עבר הים, ונחתתי במים בשפריץ גדול. שיחקתי קצת בתוך המים, ואז הוריתי למים להעלות אותי למעלה.

היה לי קצת קשה לפקוד על המים לעשות את זה, כי זה דרש מהם לעמוד בצורה שהם לא כל כך אהבו, אבל בסופו של דבר הצלחתי, ועמדתי מול גריידי.

"איך אתה עושה את זה?" שאל אותי גריידי, בוהה בעמוד המים הענק מתחתיי. "זה לא יכול להיות!"

"כן, זה באמת קשה," אמרתי. "אבל אם משכנעים את המים באמת, אז הם מסכימים. גם הם רוצים קצת לעשות דברים מוזרים, אתה יודע."

"לא, אני לא יודע," אמר גריידי. "אני לא הידרוקנטיקאי."

"אה, כן, נכון, אתה כזה ששולט על אנשים אחרים," אמרתי. "איך קוראים ליכולת שלך? מהפנט?"

"קוראים לזה מסמר," אמר גריידי, לא מרוצה בעליל. "איך אתה יודע את זה?"

"אה, פשוט כי השתלטת עליי לרגע," אמרתי. "אתה יודע, ברגע ההוא שקפצתי מהצוק. זה היה יכול לעבוד לך, אם רק היית עושה את זה רגע מוקדם יותר."

ראיתי שגריידי לא מרוצה מזה אני יודע על הכוח שלו, ומתחרט על זה שהוא הפעיל עליי את הכוח לשווא ובכך גילה את הסוד שלו, מה שקצת הפתיע אותי, כי הוא אמור להתלהב מזה שיש לו כוח מטורף, לא?

אתה יודע, אני חושב שאני מבין אותו, אמר בוב. אני חושב שאם הייתה לך את היכולת לשלוט במחשבות ובמעשים של אחרים, גם אתה לא היית אוהב את הכוח הזה.

'יש בזה משהו. זה כוח שהוא קצת מרושע במובן מסוים, וגם יכול לגרום לאנשים לחשוד בך בכל צעד ושעל. זה באמת לא נעים.'

"אל דאגה גריידי," אמרתי, כתוצאה מהשיחה שלי עם בוב. "אני לא אגלה לאף אחד על היכולת שלך. אבל עכשיו שאתה רואה שזה בסדר, אפשר להישאר פה בים?"

"אני מסכים," אמר גריידי, "בתנאי אחד."

"איזה תנאי?"

"שאתה מגיע לארוחת ערב."

"שאני אפספס ארוחה?"

"יש בזה משהו. להתראות!"

-------------------------------------

רגע, בעצם כתבתי בלמטה של הפרק הקודם שאני לא אכתוב דברים מיותרים.

למה כתבתי את זה? אני מתבייש בעצמי. אני אפסיק.