פרסי ג'קסון בערים האבודות

איזה שיעור כיף, ישנתי!

נ.מ. פרסי.

אחרי שיעור היסטוריה, שהיה בסך הכל די נחמד, היה שיעור היקום. הוא היה מיותר ברמות מחרידות, בדיוק כמו שידעתי שהוא יהיה.

מטרת השיעור הייתה מגוחכת: לדעת איפה נמצא כל כוכב ואיזה צבע יש לריכוז שלו, מה שזה לא אומר.

מה שהופך את השיעור לכל כך מיותר, זה העובדה שבספר מצוירות מפות, שבהן כל כוכב הוא בצבע של הריכוז שלו, מה שאומר שאם אני רוצה את המידע הזה אני רק צריך להסתכל בספר, וכל העניין היה לזכור את זה.

כמובן שלא אהבתי את הרעיון של השיעור, אבל נהניתי מכך שגם השיעור הזה הוא עם הרבה תלמידים, אז יכולתי לשבת בפינה מאחורה ולישון.

בשלב כלשהו התעוררתי, כי כבר ישנתי מספיק, כי היה לי לפני זה גם שיערו היסטוריה. השתעממתי, אז החלטתי לתהות על דברים אקראיים.

בשלב כלשהו תהיתי איך יצא שגם בשיעור היסטוריה וגם בשיעור היקום אני לא באותו חצי של הכיתה כמו סופי, ולא עלתה לי שום תשובה, אבל אז בוב התערב והסביר לי.

אתה יודע, הם לא תכננו שתצטרפו, אז הם כנראה חילקו את הכיתה באופן שווה ככל האפשר. לכן, כדי לשמור על האיזון הזה, היה צריך לשים אותך ואת סופי בחצאים שונים של הכיתה. זה כנראה נכון לכל שיעור שהוא לא פרטי.

'חבל, היא החברה היחידה שיש לי בעולם של הטיפשים האלה, למרות שגם היא לא כל כך מדהימה. את כל השאר אני לא מכיר והם לא מכירים אותי.'

זה לא לגמרי מדויק. אני חושב שאפשר להגדיר גם כמה מבוגרים בתור אנשים שאתה מכיר. פשוט לא כחברים שלך, ויש את דקס, שהסכמת להיות חבר שלו, אבל אנחנו לא כל כך מכירים אותו. ויש את מארלה, שהתפאנגרלה כשהיא ראתה אותך.

'זה לא משפר את ההרגשה שלי. זה רק גורם לי לחשוב שהסיבה היחידה שיש פה מישהו בסדר במובן מסוים, זה רק בגלל שהיא גדלה בין בני אדם, וגם היא לא משהו מדהים.'

יש סבירות מסוימת שאתה צודק, אבל זה לא אומר שאי אפשר לשנות את זה. כדאי לך לעשות ביחד עם סופי קבוצת חברים, שאליה תצרפו אנשים לאט לאט ותהפכו אותם ליותר מוצלחים, ואז כשהם ישתפרו בעזרתכם תוכלו לצרף עוד אנשים ולשפר גם אותם.

'רעיון מעולה, אני חושב שאין שום אפשרות טובה יותר. נראה לי שנתחיל מדקס, ואולי גם עוד כאלה שדי בסדר כבר עכשיו, ורק כשתהיה לנו חבורה גדולה נורמלית נצרף אנשים גבוליים יותר.'

כן, זה מה שהתכוונתי מראש. כנראה הייתי אמור להסביר את זה, אבל אתה מספיק חכם כדי להבין את זה לבד.

בשלב זה השיחה שלנו נקטעה, כי השיעור הסתיים וכולם יצאו. רצתי במהירות להחזיר את הספר למקום, והלכתי בעקבות שאר התלמידים למקום שבו יש שיעור ספורט.

כנראה האלפים לא היו לגמרי מטומטמים, כי היו להם בגדי ספורט ללבוש במקום הגיחוך שהם לובשים ברגיל, אבל אני לא הייתי צריך את זה.

עם כל התיקונים והשינויים שעשיתי בבגדים שלי אתמול בערב, הם היו הכי נוחים וגמישים מכל בגדי הספורט שהיו שם, למרות הפנינים ואבני החן הקטנות שעל המכנסיים והחולצה. רק הייתי צריך להוריד את הגלימה של בית הספר, מה שרציתי לעשות כבר מזמן.

בגלל שלא הייתי צריך להתעכב בלהחליף בגדים, וגם כי רצתי ראשון מתוך התלהבות מהשיעור, כשנכנסתי לאולם הענק שבו עושים את הספורט לא היה שם אף אחד חוץ משני מורים.

בניגוד לשאר האלפים, הם דווקא היו נראים בכושר. האישה הייתה שרירית במקצת, והייתה נראית מאוד גמישה וזריזה, והאיש היה שרירי ברמות, כמעט כמו מה שאני אמור להיות בגודל שלו.

"או, סוף סוף תלמיד שנראה שהוא התאמן," אמר האיש בשמחה. "אתה בוודאי פרסי, התלמיד החדש. שמעתי שאולדן אמר שאתה חזק במיוחד, אז יהיה לי לעונג ללמד אותך."

"אה, כן, הקטע הזה עם אולדן," אמרתי, נזכר באיך שפצפצתי את עצמות ידו. לא רציתי לחשוב על זה, אז עברתי נושא. "מה עושים היום?"

"עקרונית, מתאמנים כרגיל," אמר האיש. "האימונים הרגילים של שימוש באנרגיית ליבה כדי להכפיל פי כמה את עוצמת השרירים, דבר שכנראה אתה כבר יודע לעשות."

"אה, לא," אמרתי. "מה זה אנרגיית ליבה?"

"זה אותו הכוח שבעזרתו משתמשים בטלקינזיס," אמר האיש. "הבנתי שאת זה לפחות אתה יודע לעשות."

"אה, כן, הכוח הזה," אמרתי. "לא ידעתי שאפשר להשתמש בו בעוד דרכים."

"אפשר להשתמש בו בהרבה מאוד דרכים," אמר האיש. "אבל רוב התלמידים לא מספיק טובים ביכולות הבסיסיות, אז אנחנו לא מלמדים את זה. אם תרצה ותהיה מספיק טוב, אני יכול לאמן אותך אישית לעשות גם את שאר הדברים."

"אה, תודה!" אמרתי. "אני אבדוק אם אני מספיק טוב, ואז אני אחזור אליך."

נחמד, האנרגיית ליבה הזה, אמר בוב, מתרשם. יכול לתת לך הרבה מאוד יתרונות. להכפיל פי כמה את עוצמת השרירים? אתה תוכל לעשות הכל! אני עכשיו מבין למה יש ספורט בסוף כל יום, כי זה שימוש באנרגיה הזאת. איזה כיף שקיבלנו אותה במעבר לעולם הזה.

'אה, לא היה לי את היכולת הזאת קודם, נכון. אז כדאי שאני אתאמן על זה הרבה, כדי לפתח את היכולת.'

כן, זה בהחלט כדאי. מה אתה אומר, אתה חושב שנצליח לקפוץ מספיק חזק כדי להגיע לתקרה?

------------------------------------------------

ובכן, אכן הצלחתי להעלות פרק בערב.

אמנם עוד לא חושך, אבל זה סתם כי קיץ. זה לא נקרא. עכשיו כבר שבע וחצי בערב, זה נחשב ערב.

לא משנה, זה לא קריטי. מה שמשנה זה שהוצאתי את הפרק.

אני יודע שאני קצת מורח את העלילה, אבל ככה זה. תמיד צריך להתחיל עם בסיס יציב של מה שקורה בעולם הזה, ולכן היום הראשון (או השני, במקרה הזה) צריך להיות ארוך.

לא יהיו עוד פרקים היום, למרות שהפרק הזה עלה בפני עצמו. מה לעשות, חיים קשים.