פרסי ג'קסון בערים האבודות

זה אריח טעים?

נ.מ. פרסי.

לא חשבתי שאני כל כך הרבה יותר חזק מהאלפים שמסביבי.

עכשיו אני כן חושב את זה.

כלומר, ממתי נשברות לאנשים העצמות כשילד בן 12 מחזיק להם חזק את היד? זה כישלון של העצמות באופן קיצוני למדי.

אבל בכל זאת, אחרי שהוא אמר להחזיק אותו כי צריך לזנק החזקתי אותו בזהירות.

עשינו את הזינוק הזה, הקטע שאתה מתפרק לחלקיקים ואז חוזר לצורה נורמלית, והופענו מול החומה הזוהרת.

עמד שם איזה מישהו, נמוך יחסית לשאר ועם עור כהה יחסית. הוא הביט על אולדן בזעם.

"איך אתה מעז לזמן אותי?" הוא אמר בכעס. "אתה יודע שאני בחיים לא אהיה המנטור של אף אחד מהילדים שלך."

"אני יודע טירגן, זה מקרה מיוחד," אמר אולדן, והחווה על סופי. "אני רוצה שתהיה המנטור שלה."

"זאת היא? זו שפרנטיס שמר על הזיכרון שלה?" אמר טירגן, משווה לעצמו פרצוף מופתע. זה היה נראה די משכנע, כאילו הוא לא ראה אותה מעולם ולא ידע שזה יקרה, אבל ראיתי שהוא מסתיר משהו. מעניין מה.

"כן." ענה אולדן בפשטות. "זו היא."

"טוב," אמר טירגן בפרצוף חמוץ. "אני מוכן להיות המנטור שלה, אבל רק לשנה אחת. ואל תעז יותר לעולם לבקש ממני טובות."

"כן, זה מובן," אמר אולדן. "תודה רבה."

טירגן זינק משם, ואולדן נשם לרווחה. "לא חשבתי שזה יהיה כזה קל," הוא אמר. "זה היה מהיר מהצפוי." הוא הלך אל עבר השער, וליקק שם איזה אריח.

"למה אתם לא פשוט מזנקים אל תוך הבית?" שאלתי בזמן שאולדן פתח את השער. "זה הרבה יותר נוח מאשר להופיע פה, לפתוח את השער, וללכת אל ארמון היהלומים שלכם."

אמנם רציתי לשאול גם למה הוא מלקק אריח, ואם זה אריח טעים, אבל זה היה נראה לי פחות קריטי באותו רגע.

"כי החומה חוסמת את האפשרות הזאת," הסביר אולדן. "החומה שואבת את כל האור, אז האור מבחוץ לא נכנס פנימה."

"אה, יפה, אבטחה מגניבה," אמרתי, ועברתי את השערים. "אבל איך האור לא עובר מלמעלה? זה לא נראה לי הגיוני, אלא אם כן השערים שואבים את האור מטווח מטורף ממש, מה שלא נראה לי שהיא עושה."

"כנראה היא כן," ענה אולדן, משוכנע שהוא סיים את הדיון. הוא טעה. אני רק התחלתי.

"אם החומה שואבת את האור, אז למה היא זוהרת?" הקשיתי. "היא אמורה להיות שחורה משחור, כמו חור שחור, כי האור נשאב אליה. במקום זה, היא זוהרת, כאילו היא פולטת אור."

"אני בטוח שיש לזה הסבר..." התחיל אולדן להגיד, אבל אני קטעתי אותו.

"חוץ מזה, אם החומה שואבת את האור, איך היא לא שואבת אותנו? הרבה יותר קל לשאוב אטומים של אדם מאשר לשאוב אור." לא חשבתי על זה לבד כמובן, בוב סיפק לי את כל המידע.