פרסי ג'קסון בערים האבודות

אבל זה כן הגיוני, זה הזוי!

נ.מ. פרסי.

אחרי שאדליין נתנה לי ולסופי שקיות עם כל הדברים שאלווין רשם שאנחנו צריכים, היא שלפה את גביש הבית שלה וזינקנו חזרה להייבנפילד.

"אז, סופי," אמרתי אחרי שהתיישבנו על ספות בחדר האורחים. "עוד לא אמרת לי מה הייתה האבחנה המוזרה של אלווין."

"אה, נכון," היא אמרה. "פשוט היה מוזר מדי להגיד את זה, אז דחיתי את זה כל הזמן. יש סיבה שאלווין לא רצה להגיד את זה בעצמו."

"מה, הבדיקה של אלווין גילתה תוצאות חריגות אצל פרסי?" אדליין הייתה נראית מופתעת. "אז למה רשימת התרופות שלכם זהה?"

"פשוט כי הוא לא ידע מה לעשות איתי, אז הוא אמר שאני אקח אותו דבר," עניתי. "את לא אמורה להיות מופתעת מזה שאני חריג, את כנראה תיתקלי בזה עוד הרבה."

"אני חושבת שאפילו אתה תהיה מופתע מהאבחנה," אמרה סופי. "המבנה של מערכת הנשימה שלך מותאם כדי לקבל מים, אחוזי המים בגוף שלך נורא וגבוהים, והדבר המוזר ביותר בסיפור זה שיש לך רק חצי דנ"א, והחצי השני זה בכלל הולוגרמה של קלשון, הסמל של ההידרוקנטיקאים."

זה ממש הגיוני, ציין בוב. לאבא שלך אין בכלל דנ"א, אז יש לך רק את החצי של אמא שלך, אבל כן קיבלת מאבא שלך את הכוחות, אז יש לך שם את הסמל. הגוף שלך קשור מאד למים באופן לא מפתיע, ואתה יכול לנשום במים. זה רק אומר שצדקתי שהכוח הזה הוא כוח בפני עצמו, ולא כוח מסתעף מזה שאתה לא נרטב. האמת שזה הגיוני, כי גם כשאתה מחליט להירטב אתה נושם במים.

"אוקיי, הגיוני," אמרתי. "מה עוד? היה גם חלק מפתיע באבחנה שלו?"

"אתה רציני?" סופי הייתה המומה. "יש לך רק חצי דנ"א! אתה חושב שזה הגיוני?"

"כן." השתדלתי מאד לא לצחוק למראה פניה ההמומות של סופי, אבל בסוף נשברתי.

"לא הבנתי, למה אתה צוחק?" שאלה סופי. "זה אומר שאתה לא באמת חושב שזה הגיוני? ידעתי שאפילו א-"

"לא, לא," קטעתי אותה, לפני שהיא תמשיך להגיד עוד שטויות. "זה לגמרי הגיוני, פשוט מבט ההלם שעל הפרצוף שלך הרג אותי מצחוק."

"למה אתה חושב שזה הגיוני?" אדליין הייתה גם בשוק. "רק חצי דנ"א? אין דבר כזה! אתה לא אמור להיות חי!"

"אה, את לא הראשונה שאומרת את זה," אמרתי. "קווינלין גם אמר שאני לא אמור להיות חי. משום מה אני פשוט חושב שככל שמה שקורה איתי יותר הזוי, זה יותר סביר."

יפה, תירוץ נחמד.

'לא, זה לא תירוץ. אני באמת חושב את זה.'

עוד יותר טוב.

"כנראה עברת דברים ממש הזויים," אמרה אדליין. "צריך לעברו ממש הרבה בשביל לאמץ כזאת צורת מחשבה."

הנהנתי בהסכמה, בלי באמת לחשוב על מה שהיא אמרה. בעיקר התלהבתי על זה שקלטתי שהיא דיברה למרות שגם דיברתי עם בוב, אז לא באמת קלטתי מה היא אמרה. אני יודע, זה לא יעיל. אבל מה אכפת לי?

"טוב, עכשיו מה?" שאלתי. "לאן אני אמור ללכת?"

"שאלה טובה," אמר אדליין. "אני חושבת שהתשובה היא לא."

-------------------------------------

יופי, הצלחתי להעלות עוד פרק! מפתיע יחסית.

טוב, בוא נראה אם אני אספיק להעלות עוד אחד.