פרסי ג'קסון בערים האבודות

האמת? ממש לא

נ.מ. פרסי.

אוקיי, אני מניח שאני אמור מתישהו להתרגל לכל הכסף שנשפך מסביבי, בהבנה שאצל האלפים זה זול. כנראה הייתי צריך לפתוח עיניים, ולנסות לעשות את זה כבר מעכשיו. כנראה הייתי צריך לפתוח עיניים ולראות את מי העפתי, ולבקש סליחה.

כנראה באמת זה מה שהייתי אמור לעשות. אבל מה אני אעשה? אני פשוט לא מסוגל לראות את כל אבני החן שזרוקות בכל מקום, את הכסף והזהב, ובאופן כללי את האווירה של המקום.

אני די משוכנע שאם רוצים לתת למקום תחושה של בית צריך לעשות אותו פשוט יותר, למרות שאני לא זוכר שראיתי שום מקום שהגדרתי כמקום עם תחושת בית.

הו, אני זוכר כמה מקומות כאלה. הם עשויים מעצים ואבנים ולפעמים אלמוגים, ויש שם תמונות חביבות שלך ושל המשפחה והחברים.

'בוב, אתה יכול לספר לי יותר על המשפחה והחברים שלי? אני מתגעגע אליהם, למרות שאני לא זוכר אותם.'

אני חושש שלא הרבה. כל החברים שלך קשורים לנושא שאני לא יכול לדבר איתך עליו, וככה גם כל קרובי המשפחה שלך חוץ משלושה.

'אז תספר לי על השלושה האלה.'

יש את אמא שלך, סאלי, שהיא הכי נפלאה. אין עוד מישהי נחמדה כמוה בכל העולם. היא דאגה לך במשך שנים, וללא ספק רק בגלל כל ההקרבה שלה למענך אתה חי. היא הכי נחמדה ואימהית בכל העולם, וכל מי שמכיר אותה יודע את זה. אגב, היא הסיבה לזה שאתה אוהב אכל כחול. זה קטע כזה של שניכם.

'יפה, עכשיו אני אפילו עוד יותר אוהב אוכל כחול. מי השניים האחרים?'

יש את פול בלופיס, האבא החורג החביב שלך. אני חושב שהדרך הטובה ביותר לתאר את הנחמדות של זה להגיד שהוא מתאים לאמא שלך. ויש כמובן את אחותך החורגת אסטל, הבת של סאלי ופול, שהיא סופר חמודה. אתה ממש אוהב אותה, והיא גם אוהבת אותך. אני חושב שהיא עכשיו בת חמש, אבל אף פעם לא הייתי טוב בלזכור את הגילאים של האנשים מסביבנו.

'אני מבין למה התגעגעתי אליהם, אפילו שלא זכרתי אותם. תגיד, גם לך נמאס מזה שאנחנו חכמים כאלה?'

כן, די נמאס לי מזה. לך אפילו עוד יותר נמאס. בוא נחזור להיות מחורפנים כמו קודם, ונגרום לכולם לחשוב שהם חלמו את החלק שבו היינו חכמים.

'רעיון מעולה. מה אתה אומר, לפתוח את העיניים ולהסתכל על הבגדים שנתנו לי?'

האמת? ממש לא. אני חושב שקלטתי שם כמה אבני חן, והגלימות מלאות לגמרי בעיטורים. זה מרגיש כאילו חלק מהעיטורים האלה עשויים מחוטי מתכת, והשאר מאבני חן ויהלומים.

נאנחתי. 'אז מה לעשות? אם אני אחזור בלי ללבוש את מה שהם נתנו לי הם ייעלבו.'

אז תלבש את זה בעצימת עיניים.

'אני חושב שאני כן אפתח את העיניים. ממילא אני אצטרך להסתכל על זה מתישהו, וחבל שאני בטעות אלבש את זה הפוך.'

כן, צודק. זה יהיה נורא מגרד.

פתחתי את העיניים, ונחרדתי. הבגדים היו מפוארים ממש.

--------------------------------------

הייתה לי אופציה להעלות פרק, אז הנה הוא.

מעכשיו עד החופש אמור להיות לי כמעט בלתי אפשרי להעלות פרקים, ואז בחופש זה יהפוך ללא אפשרי בכלל.

בעקבות כך ובהתאם לזאת, אני פשוט מעלה פרק כל פעם שזה אפשרי. זה גם מגביל לי את האופציה לכתוב בכלל, כולל הלמטה, אז ביי.