פרסי ג'קסון בערים האבודות

מה זה כסף נובל?

נ.מ. סופי

אני מקווה שעברתי את המבחנים. זה ממש לא ברור מאליו.

במקצועות הלא מעשיים הצלחתי ממש, בגלל שיש לי זיכרון צילומי, אז לפחות זה בסדר. נראה לי לפחות, יכול להיות שהייתי צריכה להכניס יותר מידע.

גם בטלפתיה היה טוב, כי עקרונית נתנו לכולנו מצנפות מוזרות שאמורות לחסום את יכולות הטלפתיה של הטלפתים שבינינו, אבל אני כן הצלחתי לעבור את החסימה. טירגן כל כך התרשם שהוא נתן לי מאה במקום.

בספורט תמיד הייתי גרועה, כי הריכוז שלי לא היה מספיק חזק בשום דבר חוץ מבטלקינזיס, ככה שגם הפעם הזאת לא הייתה שונה. למזלי היה גם חלק מהמבחן שהיה על יכולות הטלקינזיס, אז יש סיכוי שעברתי.

באלמנטליזם הצלחתי רק בניסיון השלישי, והבקבוק קצת נסדק, אז אני לא בטוחה אם אני עוברת במבחן הזה. לפחות הצלחתי, זה גם הישג.

באלכימיה היה כמובן הכי גרוע. פרסי באמת צדק, וליידי גאלווין רצתה שאני אהפוך וורד לכסף, ככה שהייתי יחסית מוכנה, אבל עדיין לא ממש הצלחתי. הוורד באמת הפך לכסף, אבל ליידי גאלווין אמרה שהכסף הזה זה כסף נובל, כלומר שהוא עדיין נשאר קצת צמח. אבל, מה זאת אומרת כסף נובל? זה החומר שממנו עשויות המדליות של פרס נובל?

בכל מקרה, המבחנים הסתיימו, והיה נורא נחמד. בועות עם הפתעות התעופפו במסדרונות, וכולם תלו את המצנפות שלהם על הארוניות, והלכו לשים מתנות לחברים שלהם.

הרגשתי ממש לא בנוח לשים את המתנות שהכנתי לפיץ ולקיף, כי היה שם תור של מלא בנות שמקוות לתשומת לב מהם, אז נורא שמחתי שפרסי גם הכין להם מתנות, והתנדב להניח את שלי באותה הזדמנות.

עם המתנה שהכנתי לפרסי לעומת זאת, היה לי הרבה פחות מזל. התור להניח לו מתנות היה עצום, ועד שהגיע תורי כבר הייתי צריכה להניח את המתנה על ערימת מתנות שהייתה על הרצפה שליד המצנפת מחוסר מקום.

לשאר החברים שלי היה יותר קל לתת מתנות, ובעצם כמעט לכל אחד אחר. נדהמתי מההבנה ששלושת הילדים הכי פופולאריים בכל פוקספייר הם חברים שלי.

האמת היא, שגם למצנפת שלי היה תור יחסית גדול. היה נורא נחמד לראות את סטינה מסתכלת מהצד על התור למצנפת שלי, לעומת התור למצנפת שלה. התור שלה כבר נגמר.

היה נורא נחמד לראות את פרסי שם מתנה אצלי, למרות שהמתנה הייתה קצת קטנה. המתנה שהוא שם לדקס לעומת זאת הייתה ממש ענקית, אבל זה הגיוני, כי הוא החבר הכי טוב שלו.

האמת היא שראיתי גם שפרסי לקח חלק מהמתנות שהוא קיבל בלי פתק, ושם אצל דקס. זה היה הוגן, כי לפרסי היו מלא מתנות ולדקס היה הרבה פחות, אבל זה עדיין היה נורא נחמד מצידו.

פתיחת המתנות הייתה החלק הכי כיף של היום, כי היה נורא נחמד לראות כמה אנשים שמו לי מתנות ואיך הם השקיעו בי, למרות שהייתי קצת מאוכזבת מהמתנה שפיץ קנה לי, שהייתה אותה מתנה שהוא קנה לכולם.

המתנה של פרסי הייתה ההפתעה הכי גדולה. הוא שם לי קופסה של ממתקים, אבל הוא שם עליה גם את הפתק 'יש לך מתנה בבית, לא יכולתי להביא אותה לפה'. זה אומר שהמתנה שהוא נותן לי כנראה ממש גדולה, אפילו יותר גדולה מזאת שהוא הביא לדקס.

חיבקתי את פרסי בהתלהבות של הרגע, כי אם הוא נותן לי מתנה יותר גדולה מאשר לדקס זה אומר הרבה. זה גרם לקיף להסתכל על המתנה שפרסי הביא לי, סקרן.

"מה, על קופסה של ממתקים א-" הוא התחיל לשאול, עם שמץ של תקווה בקולו, אבל אז הוא ראה את הפתק. "או, ואוו. מתנה בבית? זה חייב להיות משהו רציני. יש משהו על הקשר ביניכם שאתם לא מגלים לנו? רומנטיקה בגיל צעיר?"

"לא, לא," אמרתי, מקדימה את פרסי. "הקשר שלנו לא רומנטי, זה כמו קשר בין אחים. לא היית שואל אחים אם יש להם קשר רומנטי, נכון?"

"כן, נכון," אמר קיף, ומשום מה הוא היה נראה שמח. מעניין למה.

"אני לא חושב שהקשר שלכם הוא כמו קשר בין אחים," אמר דקס מהצד. "את לא יודעת מה זה אחים, כנראה. הקשר שלי אל האחים שלי זה סוג של שנאה הדדית חביבה."

חשבתי על איימי, האחות האנושית שלי מלפני שעברתי לעולם האלפים, וחייכתי. ההגדרה של דקס הייתה ממש מדוייקת.

-----------------------------------

למי שחושב במקרה אחרת, אני אישית לא חושב ככה על האחים שלי.

האחים שלי נפלאים. כולם. פשוט ספציפית האחים של דקס וסופי כאלה.

טוב, לפרק הבא.