נרתעתי לאחור ברגע שההשתקפות שלי התגלתה למולי במראה של חדר האמבטיה. המסקרה והעיפרון השחור היו מרוחים לי על כל חלק בפנים מלבד המצח, העיינים שלי היו בצבע אדום זועק והשפתיים שלי היו נפוחות. נראתי נורא.
פשטתי מעליי את השמלה, הוצאתי כמה סיכות מהשיער ונכנסתי לאמבטיה.
אין לי מושג כמה זמן שכבתי לי בתוך המים החמים, אבל מספיק זמן כדי שסבתא תשאל בדאגה מעבר לדלת אם הכל בסדר.
עניתי לה שכן ונרגעתי מעט כששמעתי את צעדיה מתרחקים.
כמה דקות לאחר מכן שטפתי מגופי את כל הגועל של היומיים האלו, חפפתי את הראש וגל חמים של הקלה גאה בתוכי לנוכח הידיעה שאני כבר מרגישה מעט טוב יותר.
בעודי עוטפת את גופי במגבת הדקה שהגיעה עד אמצע יריכיי, שלחתי מבט קצר ומהיר אל עבר השתקפותי במראה.
נשפתי אוויר שמסתבר כי החזקתי בריאותיי זמן רב והסכמתי לעצמי לחוש בשלווה שמיהרה לעטוף אותי לנוכח הידיעה שבנוסף להרגשתי שהחלה להשתפר, גם נראתי יותר טוב.
בעבר אמא הייתה אומרת שמקלחת היא תרופת פלא לכל כאב פיזי אשר מגיע בעקבות שפעת ואפילו מחזור, אך בעיקר לכאבים של הנפש.
עצמתי את עיני כשאצבעותיי רועדות סביב מברשת השיער שלי. זיעה קרה ביצבצה על עורי והדופק פעם באוזני. לאחרונה אני חושבת יותר מידי על אמא.
טוב, כשאני שמחה אני פחות שוקעת למחשבות על המשפחה המתה שלי אלא רק כשקשה לי וכשאני עוברת משברים.
הברשתי את השיער ואספתי אותו לקוקו גבוה והדוק. דקה קצרה לאחר מכן כבר הייתי לבושה בפיג'מה.
כשיצאתי מהאמבטיה הבחנתי בסבתא שבדיוק התיישבה על הספה. החיוך המרגיע והמבט המנוחם ששידרה גרם לי באופן אוטומטי להשיב בהבעה נינוחה משלי.
"הנה אושי שלי שחזרה אלי."
חייכתי, גם סבתא חושבת שאני נראת יותר טוב עכשיו.
פסעתי אל עבר המטבח וניגשתי אל הצנצנות שעל הדלפק, מוציאה עוגיית שוקולד צ'יפס ונוגסת בה בעודי פותחת את המקרר בידי הפנויה ומחפשת אחר בקבוק מיץ התפוזים הטבעי שסבתא סחטה אתמול.
כשמצאתי והחלתי למזוג לתוך כוס זכוכית שהונחה על השיש, מיהרתי לשאול אותה אם היא רוצה גם. היא השיבה בשלילה וכשסובבה את ראשה והביטה בי לוגמת את המשקה הקר, היא מיד הוסיפה שאשאיר בבטן מקום לעוגת טורט שבעוד כמה רגעים תצא מהתנור.
עוגת טורט זאת העוגה האהובה על אלי.
כשהשם שלה רק עלה במוחי, הנחתי את הכוס הריקה בתוך הכיור ועברתי את פינת האוכל בצעדים גדולים. כשנכנסתי לחדרי הוצאתי את האיפון מהמטען. חייגתי אליה, היא ענתה לי בצלצול החמישי.
"אלי,״ לחשתי אל תוך המכשיר בחצי קול. אני חרדתית נורא ולנוכח המקרה הנורא שעברה גל אימים שטף אותי ישר כשלא ענתה לצילצול השלישי.
"הי," קול חנוק חרק בצד השני.
אלי לא יודעת פרט על דור ואני גם לא מתכוונת לספר לה.
בכל אופן, לא עכשיו. אם אספר לה, הלב החצוי שנשאר לה יתנפץ לרסיסים קטנים עד כדי מצב שלא יהיה ניתן לדמות את ליבה ללב שבור, בקושי יהיה ניתן לדמות את הלב ללב. הוא יהיה הרוס.
"היי, איך את?" שאלתי מתנשפת.
"מתי את באה?" משהו בטון שלה רמז לי שמשהו נוסף קרה.
"חצי שעה אני אצלך.״
ניתקנו ונאנחתי עומוקות כשהבטתי בתמונה שבמסך הנעילה שלי.
לא ייאמן שעברו חודשיים מאז, אני זוכרת את המאורע כאילו היה אתמול. זה היה ביום ההולדת של רותם, לבשתי שורט לבן ומעליו חולצה ארוכה ורופפת בצבע אפור עם הדפס ענקי בצבע לבן של המספר 28. חייכתי אל עבר דור שצילם אותי.
ממהרת להדחיק את המחשבות ממוחי, ניגשתי אל הארון ושלפתי מהקולב שמלת מיני קלילה בצבע שמנת בעלת שרוולים קצרים.
חייבת לציין משהו קטן, זה לא שאני נבוכה ללכת אל הבית של אלי כשאני לבושה בפיג'מה. אני פשוט מתארת לעצמי שחברים של אחיה יהיו שם, הם מרבים להתרוצץ שם ללא הפסקה באופן תמידי מאז תחילת חופשת הקיץ.
בחופשים, הבית של אלי הופך לבית הארחה לחברים של עומרי. עשרות אנשים מתרוצצים בביתו, מרימים מסיבות שכל נער טיפוסי משתוקק לקחת חלק בהן. כמעט כל שלושה ימים מתקיימת במקום ישיבה מסוגננת הכוללת כמויות של אלכוהול בלתי ניתנות להמחשה ונהר זורם ומתחלף של בנות.
כשאלי מתחילה לפתח שיחות על המצב שמתרחש בבית שלה, היא נוטה להתעצבן מהעובדה שכל הגורם לבלאגן הזה הוא חברו הטוב של עומרי, צחי. שהקשר שלה איתו מאד טוב לנוכח הקרבה והנוכחות שלו מאז היותה פיצפונת. תמיד היא מספרת שעומרי אדיש לגמרי למצב ושחבריו הם אלו שמארגנים את כל המסיבות והמפגשים.
אלינור ממן לעומת מלא נערים ונערות תעדיף את תקופת הלימודים על פני החופשים ובלתי ניתן שלא להבין אותה וגם את שותפתה לתסכול, אלנה; האופרית שלהם. אלנה היא אישה מקסימה הנושקת לגיל שישים, היא התאלמנה מבעלה שנתיים לאחר נישואיהם עקב תאונת דרכים ומאז חיה עם אביה שנפטר גם הוא לאחר שנים.
ההורים של אלי; בועז וליאורה ממן, הם אנשי קריירה מצליחים המנהלים חברת השקעות גדולה מאד בארץ והם העסיקו את אלנה עוד בימים בהם עומרי היה תינוק ודאגו שתהיה מישהי שתטפל בעבודות המשק וגם בילדיהם.
אלנה מתגוררת בבקתה בחצר ביתם והקשר שלה עם המשפחה הוא אוהב ומסור ברמות מדהימות ממש.
"סבתא, אני הולכת אל אלי." קראתי לעברה.
"העוגה יוצאת בעוד כמה דקות. אולי תחכי קצת?" סבתא שישבה לה בנינוחות על הספה וקראה את הספר העבה שלה, הרימה אלי מבט.
"כשאחזור."
"היא כבר לא תהיה חמה..." מלמלה ומבטה שב אל הספר.
"יש מיקרוגל..." ציינתי בעודי צועדת אל כיון הדלת.
הבטתי בסבתא שעשתה פרצוף של 'חבל.׳
"זה לא אותו טעם." רטנה וגלגלה עיניים מתחת למשקפי הקריאה שלה. היא נראתה מצחיק.
גיחכתי.
פתחתי את הדלת, ״חכי אושר,״ היא מיהרה לעצור אותי.
הסתובבתי אליה.
"מה?"
כבר לפי המבט שהתקשה, הבנתי שהנושא הולך להשתנות.
"את בסדר מתוקה שלי?״ סבתא עיוותה את פנייה.
"הרבה יותר טוב." זרקתי לה חיוך מנחם, ויצאתי מהבית.
צירפתי לכן תמונה של אושר למעלה
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romance״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
