רצוי שתזכרו מי זאת בר נחום-
תרעננו את הזיכרון בסיטואציה מתוך פרק 57- המגרעות שלה:
נקודת המבט של אושר:״כפי שהינכם יודעים, מסע פולין נדחה עקב בעיות שצצו עם המשלחת.״ יהודית פנחס רכזת השכבה נכנסה לכיתה כשבידה תקייה קשיחה.
״אז מתי יוצאים?״ אביב וקנין חברו הטוב של מתן מיהר לשאול בשניה שסיימה את המשפט.
״ישנם שני תאריכים.״ יהודית הביטה בו קצרות ומיד לאחר מכן החלה לסקור בעינייה את שלל תלמידי הכיתה.
״השישי לשני,״ היא פצתה את פיה אך מיד נקטעה במחאות התלמידים שלטענתם זה עוד הרבה זמן ושזה לא הוגן.
״השני לחמישי.״ היא מיהרה לציין את התאריך השני.
״ברור שעדיף בפברואר.״ לירון נקטה עמדה.
״יש לנו בגרות במתמטיקה, איך עדיף?!״ לילוש נהמה לעברה בקול ארסי.
״חודש חמישי רחוק.״ לירון נאנחה בעצבים.
״עדיף לנו חודש שני מאשר חמישי, לילוש.״ אמר תומר ראובן שישב לצידה.
לילוש הפנתה אליו את מבטה, ״למה?״
״בחודש שני ישר רק בגרות במתמטיקה. בחודש חמישי יש גם שתי מתכונות וגם בגרות בלשון.״ הוא הסביר ולילוש בתגובה נאנחה בתבוסה.״לעזאזל עם התכנית החדשה הזאת.״ אלי שישבה שולחן מאחוריי, חבטה את טוש המרקר שהיה בידה על השולחן.
״חוסר התחשבות.״ היא הוסיפה מיד לאחר מכן.
״מה שאר השכבה בחרו?״ שאלתי.
״אתם הכיתה הראשונה שבישרתי לה.״ יהודית השיבה לי בעוד שניר אשר ישב לצידי מיהר להוציא את האייפון מכיסו וכמוהו כך גם אני.ניר ניצן:
יהודית מסרה שני תאריכים שבהם ניתן לצאת לפולין.
6.2 , 2.5 איזה עדיף לכם?הוא שלח בקבוצה בה משתתפים הבנות, הוא ומתן.
מתן נעמה ורותם לא איתנו בכיתה.
נעמה ורותם ביחד ב-יא׳ 3, בעוד שמתן ב-יא׳ 5.
אני, אלי, לילוש וניר ב-יא׳ 1.
העובדה שאנחנו לא באותה כיתה, לא מפריעה לנו מאחר ולרוב אנחנו לומדים ביחד במגמות ובמספר היחידות אליהם שובצנו. להיות כיתה בחטיבה עליונה, משמע להשתייך לתוך רשימה מסיומת ולא יותר מזה. ככל שהשנים עוברות אין שום עניין בגיבוש כיתתי, ישנו עניין בגיבוש שכבתי. אני מרבה לשהות בשיעורים עם רותם יותר מאשר שאני שוהה עם לילוש- מצחיק ככל שזה יישמע, ככה זה תיכון. כמות השיעורים בהם אתה למד ביחד עם הכיתה שלך, לרוב משתווים לכמות השיעורים בהם אתה למד ביחד עם המגמות וקבוצות היחידות שלך. אתה נפגש ולומד ביחד עם הרבה תלמידים משכבתך ואף לפעמים יוצא שאתה לומד איתם יותר מאשר שאתה לומד עם תלמידים מכיתתך.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romance״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...