נקודת המבט של עומרי:
״זרקי.״ אמרתי.
״תתפוס?״ היא שאלה ושידרה הבעה ספקנית.
״מה נראה לך?״ חייכתי חיוך קטן ונעצתי את עיני בעינייה החומות.
״נו! כוס אמא שלך.״ ליאור סינן בעצבים ועינייה של סתיו הצטמצמו ברוגז. ״זין.״ היא ירקה לעברו והכניסה את הקופסא לתוך התיק.
קמתי מהכיסא והתקדמתי אליה. הבחנתי מיידית במבוכה שאחזה בה.
״הוא ילד זין, את צודקת. אבל מה אני אשם?״ הנחתי את מרפקיי על שולחנה ורכנתי לעברה, משדר הבעה תמימה של ילד טוב ירושליים.
״לך תכננתי להביא, אתה יכול לקחת מהתיק שלי מבלי לבקש.״ היא מילמלה והסתובבה אל עבר התיק שלה, מוציאה את הקופסא. הזדקפתי והרמתי את ידי השמאלית מעל ראשי, שולח לעברו של ליאור אצבע שלישית. הוא מילמל קללות חירשיות שגרמו לי לגחך. היא הושיטה לתוך ידי ארבעה מסטיקים וחייכה אלי.
״תודה.״ אמרתי ומיד הסתובבתי, מפנה אליה את גבי וצועד אל עבר היציאה.
״לאן?!״ אופירה המורה למזרחנות עצרה אותי בדיוק בשניה שאחזתי בידית הדלת.
״סיימתי,״ הסתובבתי אליה והבטתי בה.
״סיימת את העבודה?״ היא הרימה את גבותייה בפליאה וקמה מהכיסא.
הנהנתי בעודי פותח את הדלת, מעיף מבט קצר לעברה וסוגר את הדלת מאחורי כשמבחין באישור בעינייה.
״עומרי?״ קולו שנשמע מאחוריי העביר בי גלי עצבים.
הסתובבתי באיטיות ופגשתי בפניו של אבנר.
״מה שלומך?״ הוא שאל וסקר את פניי בעיניים כהות וממוקדות.
״טוב,״ עניתי.
אבנר מאז ומתמיד היה חבר קרוב של אבא שלי, היחסים שלי איתו התבססו על הקרבה בינהם והאמת שאני די מזלזל בו. הבן אדם הזה לא יודע לעשות את ההפרדה בין הבן של החבר שלו לבין התלמיד בבית הספר שלו.
בתור ילד קטן בחטיבה כשהייתי עושה להם טירור והיו שולחים אותי אל המנהל, עבורי זה היה פרס. היו רגעים במהלך השנים האלו בהם האשמתי את הניהול שלו בזריקת זין שנוצרה כבר ביסודי אך התעצמה כשעליתי לחטיבה. הרגעים האלו היו קצרים למדי כשהזכרתי לעצמי להפסיק לחפש אשמים כי האשם היחידי בהתנהגות שהייתה לי הוא אני. בכיתה ט׳ חל שינוי בהתנהגותי כשהבנתי שאני לא יכול לזרוק לפח את החינוך של אלנה. ידעתי כמה מאוכזבת היא הייתה כשהתוודעה אל השיחות שההורים קיבלו מהמורים והחלטתי שאני חייב לנטרל את החוצפה שלי ולנתב לי דרך שתהיה נכונה עבורי במסגרת הזו. מאז סיגלתי דרך שהתגלתה כנוחה ומתאימה לי, הפסקתי לזרוק זין אך גם לא אילפתי את עצמי כפי שקיוו שאעשה. נשארתי אני ועם זאת הצלחתי לשקם את היחסים עם המורים שנכוו מהתנהגותי הקשה בשנותי הראשנות בחטיבה.
״הייתה ישיבה פדגוגית והעלו את הציונים שלך, עברו חודשיים וחצי מאז תחילתה של השנה וכהרגלך, אתה לא מאכזב בפן הלימודי. ציונים מעולים. אשרייך!״ הוא טפח על זרועי וחיוך עקום התפשט על שפתיו.
גייסתי חיוך קטן, ״תודה.״
אני חושב שהוא הבחין בכוחות העצומים שנדרשו ממני להיות מנומס כי כשהוריד את ידו הוא מיד הינהן ועבר אותי.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romansa״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
