(ממליצה לכן לרענן את הזיכרון,
ולקרוא בשנית את פרק 29)
נקודת המבט של עומרי-
״לא הבנתי...״ צחי מילמל בבילבול.
״מה יש לא להבין?״ סיננתי בעצבים ועברתי אותו.
״למה לא בבית שלך?!״ הוא קרא לעברי וניסה להדביק את הקצב בצעדים מהירים.
״חברות של אלי שם.״ השבתי והעפתי מעלי את הזבוב המזדיין.
צילצול בקע מהכיס האחורי בג'ינס שלי, הוצאתי את האייפון והבטתי במסך- ׳מאור׳
התרחקתי מצחי ועניתי לשיחה.
״אני פה בחוץ, איפה אתה?״ הוא שאל בטון מעט תוקפני.
״בדרך ללירן,״ עניתי באגביות.
״מה יש שם?״
״כוסיות.״ אמרתי.
כבר מצב הרוח שלי החל להשתפר.
״זה בדיוק מה שאני צריך.״ הוא הקניט וגיחכתי.
ניתקתי את השיחה והסתובבתי כדי לוודא שצחי מאחוריי מאחר ולא שמעתי את צעדיו. לא ראיתי אותו, קראתי בשמו מספר פעמים והוא לא ענה. שיערתי שהוא עשה את העיקוף ובא מהדרך השניה.
כשהגעתי לבניין שירים שהושמעו בשיא הווליום הידהדו לאורך גרם המדרגות. תמיד ריחמתי על השכנים של לירן.
הוצאתי סיגריה מהכיס ושלפתי איתה גם את המצית.
״עומרי!״
הסתובבתי אל כיוון הקול.
״הי,״ פלטתי ובחנתי את גופה מכף רגל ועד ראש.
חייכתי, היא שווה.
״הי אתה בעצמך!״ היא סיננה ושירבבה את שפתייה באופן חושני.
״ללירן?״ שאלתי והחוותי עם ראשי אל עבר דלת ביתו.
היא הנהנה והחלה להתקדם לעברי, שולחת מבט צדדי כשחולפת על פני. הדלקתי את הסיגריה וחיכיתי שתפתח את הדלת ולאחר שניות ארוכות של ציפייה התכוונתי לשאול למי היא מחכה אך היא הקדימה אותי בכך שהלכה צעד אחד אחורנית ולא לקחה לי שניה כדי להבין לאן היא חותרת. התחת שלה השתפשף באיבר המזדקר שלי, באופן אוטומטי ידיי נשלחו מעלה לאחוז במשקוף הדלת והחלתי להניע את גופי לפי הקצב שהנחתה.
״אושר?״ קול נשמע מאחורי.
באותה אלפית השניה שהמילה הזו נזרקה לאוויר כך נזרקתי אחורנית בנסיגה ובנשימה עמוקה. הבחורה שציפתה לעשות אותי על יבש הסתובבה בחטף והביטה בבלונדה שנעמדה לצידי.
״מה?״ היא שאלה אותה, ומצאתי את עצמי מניד בראשי בעצבים לנוכח הידיעה שקוראים לה אושר.
למשך חצי דקה ריכזתי את תשומת ליבי בסיגריה שלי, כשהרמתי את מבטי פגשתי במבט גדוש ציפייה מצידה של אושר. היא העבירה את לשונה בשפה התחתונה שלה. חרמנית למוות. הצטערתי שלא הרגשתי כמוה באותו הרגע. עשיתי צעד קטן לעברה, פולט את העשן ומצמיד את שפתיי לראשה, ״תצטרכי למצוא לך זיון אחר,״ לחשתי.
עקפתי אותה ופתחתי את הדלת.
...
״קחי,״ סיננתי מבין שפתיי כשהושטתי ללינוי את המגבת. היא לקחה מידי את המגבת והעבירה אותה בין רגלייה. יצאתי מחדר המקלחת אשר בתוך חדרי והתיישבתי על המיטה, מחכה שהיא תצא.
עם לינוי תמיד קל לי. היא יודעת את הכללים הפשוטים, לא מבקשת להשאר לישון ואין לה ציפיות מיותרות. כשנכנסתי לבית של לירן וראיתי אותה, מיד סימנתי לה עם העיניים שאת הלילה אנחנו מעבירים ביחד. לא היו לי עצבים לבחורות זרות שמצפות להשאר עד הבוקר, לא אהבתי את הדרמה שהסירוב המנומס שלי מביא איתו. זה מתיש וסתם מחרבן את הערב.
צילצול בקע מהאייפון שלי. שלחתי את ידי אחרונית אל השידה, שלושה אנשים ספציפים יכולים להתקשר אלי בשעה כזו. כמעט בטוח שאני יודע במי מדובר הפעם מאחר ועם שניים מהם ביליתי את השעות האחרונות.
צדקתי.
״מה קורה?״ עניתי לשיחה.
״אתה בבית?״ אלי לחשה מבעד לקו.
״כן,״ עניתי ביובש והפלתי את גופי אחורנית, מתגלגל הצידה ומחבר את האייפון למטען.
״דקה,״ היא מילמלה ולאחר כשניה רטנה בקול רם וברור, ״התקשרתי אלייך כבר שמונה שיחות!״
״שלוש,״ השבתי לאחר בדיקה מהירה.
״עומרי!״
״הייתי עסוק.״ עניתי.
״ראית את השיחות ולא ענית?!״ היא צווחה.
״לא ראיתי,״ השבתי.
״אני כאן אצל רותם. קיבלתי מחזור,״ החלה לומר בעוד שדלת המקלחת שלי נפתחה, ״אני מתה מכאבים. בוא תאסוף אותי.״
לינוי יצאה ושלחה לעברי מבט שואל. נשמתי עמוק והעברתי את ידי בשערי בתנועה חדה.
״עומרי,״ קולה נשמע מבעד לקו. התרוממתי במהירות לישיבה.
״אני שונא שאת ישנה אצלה. כמה אפשר לבקש ממך לא להתקרב לשכונה הזו בלילה? אפילו רותם מודה שאני צודק!״ נהמתי אל תוך האייפון.
״טוב,״ היא ענתה בזילזול מכוון.
״לא הייתן אמורות להיות פה?!״ הקול הרם שבקע מגרוני גרם ללינוי לבחון אותי בסקרנות. קמתי מהמיטה והחלתי להתקדם לעברה.
״היינו. אבל היא הקליטה פה איזה סרט שרצינו לראות, ומה זה משנה בכלל? תבוא כי אני גוססת פה.״ היא השיבה ברוגז משלה.
״המפתח של האופנוע מאחורייך.״ סיננתי באדישות ונאנחתי מיד לאחר מכן כשהבחנתי במבט המעוצבן של לינוי אשר חשבה שעושים סיבוב שני. עינייה המאוכזבות ננעצו בעייני אך היא הסתובבה באיטיות ושלחה את ידה אל עבר השולחן הנמוך.
״אל מי דיברת?״ היא שאלה בטון חטטני.
״אל מי אני עוד יכול?״ הקנטתי אותה ותפסתי את המפתחות שלינוי זרקה לעברי.
״רבע שעה אני אצלך.״ הוספתי במהירות מבלי לתת לה את האפשרות להגיב וניתקתי.
״אז מה,״ לינוי החלה לצחקק. ״אח גדול.״ הוסיפה בטון מקניט. ״גם בשלוש לפנות בוקר אתה במשרה מלאה?״ שאלה בעודה יוצאת מהחדר, צועדת מאחוריי.
נמנעתי מלהתייחס אל הלעג שבקולה, אני מודע לכך שזה נבע מאכזבה ותסכול מכך שחשבה שהיא הולכת לגמור מתחתיי שוב הלילה הזה.
״מצטער שציפית למשהו אחר כשהתקרבתי,״ הקנטתי בחזרה ללא הרחבה מיותרת, היא הבינה למה התכוונתי ואני הבנתי שהיא בוחרת להניח לעניין כשהדביקה את צעדיי והתהלכה לצידי.
״אתה מחזיר אותי לבית?״ שאלה והנהנתי מיד.
״תודה.״ הקלה שטפה את קולה ויובש קל הציף את גרוני כשצפה בי הידיעה כמה אחותי בת מזל שיש לה אותי בעוד שבנות בגילה נזרקות מבעד לבתים, הולכות ברגל או מחפשות טרמפ באמצע הלילה לאחר שסיפקו את החרמנות שלהן ושל הפרטנרים שלא תמיד היו מספיק ראויים להן.
״הכל טוב?״ היא קטעה את הירהורי, מביטה בי עומד מחוץ לבית וממתין שתצא.
״כן.״ השבתי. ״סתם מחשבות שמוכיחות לי עד כמה אני גאה להיות אח במשרה מלאה.״ הוספתי בשיניים חשוקות, יצאתי וסגרתי מאחוריי את הדלת.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Roman d'amour״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
