מצווה עליכן לרענן את זכרונכן בפרקים:
פרק 14- המסיבה הראשונה מאז המקרה.
פרק 37- בוקר של מבחן- חובה!
פרק 43- אהבה מתבססת על הקרבה.
*קיימים שני שמות דומים:
מאור & ליאור.
אנא מכן אל תתבלבלו- מאור זה חברו הטוב ביותר של עומרי, וליאור הוא חבר רגיל עבורו.
(טיפ לזיכרון- מאור-מאוד טוב של עומרי.)
נקודת המבט של אושר:
״הלו,״ עניתי בחצי קול.
״אושי, נעמה כבר פה. איפה את?״ קולה של סבתא נשמע מבעד לקו.
״ישנה...״ עניתי בטון אגבי.
״נשמה שלי, עוד ארבע שעות נכנסת שבת ואני בהספק גרוע. חזרתי מהעבודה בארבע לפנות בוקר.״
הזזתי קצוות בלונדיניות משערה של אלי שהיו על פני והתמתחתי.
״אושי,״
״רבע שעה אני בבית...״ עניתי.
״בסדר.״ היא אמרה, ״ביי.״ הוסיפה וניתקה.
״אלי, אני הולכת...״ מילמלתי בעודי קמה מהמיטה, מעט מסוחרחרת וכל כך עייפה.
״אלי,״ קראתי והיא פלטה קול מתמהמה מבין שפתייה.
״ביי.״ אמרתי והיא השיבה באמירה לא מובנת.
הוצאתי שקית מהארון ודחסתי לתוכה את הבגדים מאתמול, אותם בגדים שלבשתי לישיבה אצל מתן, הישיבה שהוחלפה בשיחה עם עומרי בסלון ביתם, שיחה שחשפה בפעם השניה את רגשותיי כלפיו, שיחה אשר אני מתחרטת בכל ליבי על כך שנעשתה.
דחפתי עם רגליי את הנעליים שלי למתחת המיטה, לא היה לי כח לסחוב גם אותן אבל לא רציתי שאלי תבחין בהן כי היא שונאת שאני משאירה אצלה נעליים.
דחסתי את כפות רגליי אל תוך ההוויאנס של אלי והתקדמתי אל עבר חדר המקלחת הקטן שבחדרה.
הוצאתי את מברשת השיניים שלי מהמגירה שמתחת הכיור וצחצחתי במהירות, שטפתי את פניי והעברתי אצבעות מהירות על השוונצים שהופיעו על שיערי כתוצאה משינה מסורבלת איתה. בחיים לא ישנתי עם בן אדם שבועט וזז בכמויות הזויות כמו אלי.
יצאתי מחדרה והתקדמתי אל עבר המדרגות, הריח הממכר של אוכל שישי הגיע מלמטה, אלנה אחת הטבחיות הטובות ביותר שהכרתי.
ירדתי את המדרגות לאט ובזהירות כי כשאני עייפה אני הפוכה לגמרי בכל המובנים, חיצונית ובעיקר נפשית. עומרי ישב על הספה המרכזית ביחד עם מאור והם שתו פחיות של רד-בול. הרגשתי נבוכה מעט, לא כל כך ידעתי איך תהיה הסיטואציה הזו שקרבה להגיע ממש בעוד שניות אחדות, הפעם היחידה שבה אני זוכרת את מאור לידי בבירור הייתה הפעם שנסענו ביחד למסיבה של לידור במועדון, אותו הערב הידוע והמוכר- הערב שחיבר ביני לבין עומרי.
״בוקר טוב,״ אלנה הגיחה מן המטבח כשירדתי את המדרגה האחרונה, מודה לה בכל ליבי על כך שהצילה אותי מהרגע המביך שבו אהיה צריכה לפגוש בעיניו של עומרי.
״מה את שותה?״ היא שאלה מבלי לתת לי את הזמן להשיב לאמירה הראשונה שלה,
חייכתי והנדתי את ראשי לשלילה.
״אני ממהרת, אשתה בבית.״ עניתי ובאופן הזוי לחלוטין חשתי בעיניו של עומרי אשר שורפות את גבי.
״תשתי משהו ותלכי,״ קולו הנמוך הגיח מאחוריי והסתובבתי באיטיות, ״זה בסדר.״ עניתי והבטתי בו לשניה קצרה ולשניות ארוכות נעצתי את עייני במאור שחייך חיוך קטן ונעים כשהבחין במבטי, חייכתי בחזרה רגע לפני שהחזרתי את מבטי אל עומרי.
״אקח אותך.״ הוא קבע וקם מהספה.
״אני לא נכה.״ עניתי וגל של צמרמורת אחז בי כשהבחנתי בהבזק החיוך הקטן שלו.
״וואלה?״ הוא שאל והתקדם לעברי, משאיר את מאור מביט בנו בהבעה שלא הצלחתי לפענח. אני כל כך גרועה בלפענח הבעות וזה מבאס אותי.
״הוא מסתכל עלינו.״ לחשתי בדיסקרטיות כשעומרי עמד ליידי.
הוא הסיט את מבטו ממני אל מאור וכשהחזיר אלי הבעתו הייתה משועשעת.
״הוא לא עיוור.״ הוא חיקה את הטון בו השתמשתי כשאמרתי שאני לא נכה. גלגלתי את עייני.
״חמש דקות חוזר,״ הוא אמר לו.
מאור הנהן, ״קח את הזמן...״ מלמל בחצי קול שהעלה בי בלבול.
״שבת שלום אושי!״ אלנה קראה מן המטבח כשהתקדמנו אל עבר דלת הכניסה.
״שבת שלום!״ קראתי בחזרה.
עומרי פתח את דלת הכניסה והחווה עם ראשו קדימה, מסמן לי לצאת, יצאתי והוא אחריי, סוגר את הדלת ומדביק את צעדי.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romance״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
