נקודת המבט של אושר-
״את בסדר?״ עומרי שאל מיד כשנכנסתי למטבח.
״כן.״ גייסתי טון קליל והרמתי גבה בהפתעה לנוכח קערת הפסטה וקערת הסלט שהונחו על הדלפק.
״זריז,״ חייכתי.
״אני לא יודע איפה החזה עוף...״ אמר והסיט מבט אל השיש.
חלפתי על פניו ופתחתי את דלת המקרר, ״קח את זה,״ הושטתי לאחור את בקבוק הקולה שהוצאתי. אצבעותיו נגעו באצבעותיי רגע לפני שלקח את הבקבוק. הצמרמורת שהרטיטה את כף ידי התפשטה לאורך כל זרועי. בחרתי שלא להתעכב על התהיה אם הוא נגע בי בכוונה או לא וחזרתי להתמקד בתכולת המקרר, מחפשת את הסיר.
צלצול הטלפון שלי הושמע ועומרי שאל אם להביא אותו, עניתי שכן. כשצעדיו התרחקו שקעתי להרהור קל על הסיטואציה המורכבת שהייתה קודם לכן בחדרי ובעודי מלקה את עצמי על כך שהעכרתי את האווירה מקודם, עייני ננעצות בחמגשית.
״קחי,״ עומרי הגיח מאחורי והושיט לעברי את האייפון. ״החזה עוף בחמגשית הזו בוודאות כי אני לא מוצאת שום סיר,״ שיתפתי אותו.
״אני אוציא אותה,״ אמר והנהנתי בהסכמה רגע לפני שצעדתי אחורה ומיקדתי את מבטי במסך האייפון.
״היי,״ עניתי לשיחה מליאת.
״היי,״ היא התנשפה. ״את בבית?״
״הכל בסדר?״ שאלתי ללא שום ניסיון להסתיר את הדאגה שבקולי.
״גיסתי אשתו של רביד יולדת, ממש עכשיו פינו אותה באמבולנס לבית החולים. יכולה לשמור על הילדים?״
״חמש דקות אני אצלך.״ השבתי מיד.
״תודה אוש.״ היא אמרה רגע לפני שניתקה.
הרמתי את עייני אל עיניים כהות מבולבלות. ״חמש דקות את אצל מי?״
״בייביסיטר. תחמם את החזה עוף ותאכל. אני חייבת לעוף.״ סיננתי במהירות מבין שפתיי ועקפתי אותו.
״אני בא.״ הוא הכריז מאחוריי.
״אין בעיה, תאכל ותבוא.״ נאחזתי בידית הדלת והשחלתי את כפות רגליי לתוך הכפכפים.
״מי אלה?״ הוא שאל וסרך את דרכו אחריי לאורך המסדרון.
״משפחה...״ מלמלתי. ״כמו משפחה.״ תקנתי ונכנסתי לחדר. ״לאח שלה נולד ילד והיא ממהרת עם בעלה לביה״ח.״ הסברתי.
״איפה המטען הזה לעזאזל,״ פלטתי בתסכול לאחר שניות ארוכות של חיפושים.
״הוא מחובר לשקע, ליד הספרים.״ קולו העמוק כמו שרביט קסמים ששולט בגופי אשר הסתובב לעברו מיד.
עומרי נשען על מפתן דלת חדרי, חולצת הטריקו הלבנה שלבש התהדקה והבליטה את שרירי החזה שלו.
תתעשתי.
תתעשתי.
תתעשתי!
התנערתי קלות וכחכחתי בגרוני, ״עכשיו נזכרת להגיד?״ הסתובבתי בחטף, התקדמתי אל הספרייה בצעדים מהירים וניתקתי את המטען מהשקע.
כשהסתובבתי בחזרה השתדלתי בכל כוחי לא להישיר אליו מבט אך כשנדמה היה שהוא לא מתכוון לפנות לי את הדרך, הרמתי אליו עיניים בהיסוס.
חיוכו היה זדוני ומשועשע. כנראה לנוכח הלחץ שהייתי שרויה בו. נשפתי אוויר ברוגז והזכרתי לעצמי שמסתבר כי תגובות אמוציונליות, לחוצות ועצבניות שלי משעשעות אותו ברמה בלתי נסבלת.
״עומרי, אין לי זמן!״ רטנתי.
הוא זז שני צעדים אחורה, עקפתי אותו במהירות.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romance״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
