נקודת המבט של אושר-
חצי שעה חלפה מאז אותם רגעים בהם הייתי נסערת בגלל המצב עם עומרי. אל הספסל הצטרפה רותם וכולנו פצחנו בשיח על אינספור דברים שהסיחו אותי מהתחושות והמחשבות. לאחר זמן מה נעמה ורותם פרשו לביתה של נעמה בטענה ששווה יותר לצפות בסרט טוב כי יבש פה היום.
״למה ניר לא בא בסוף?״ אלי שאלה אותי לפתע.
״אחרי זה,״ מילמלתי בשקט והסתכלתי על אביב שהיה בעיצומו של פלירטוט עם מישהי שלא הכרתי.
״הוא לא נח לרגע אה?״ לחשתי ללירון שישבה לימני והתעסקה באייפון שלה.
״מי?״ היא שאלה, הרימה את עינייה ועקבה אחר מבטי עד שהבחינה במתרחש.
״אה.״ היא נשיפה אוויר בבוז וגירדה את אפה כשמבטה עדיין שקוע בהם.
״איזה ילד חרא! אלוהים!״ לילוש הגיחה בפתאומיות שהקפיצה את שלושתנו.
״מה?״ אלי שאלה מיד.
״הוא לא מפסיק להסתבך!״ לילוש שעיניה היוקדות היו נעוצות בחבורת נערים שקטנה מאיתנו, החלה לפסוע לעברם במהירות בצעדים גדולים.
״תהי עדינה!״ לירון צעקה אליה ואלי גיחכה מיד.
ללילוש יש אח בכיתה ט׳, קוראים לו עדן ואנחנו קוראות לו- ערצוציק. שילוב של שני המילים: ערס וצעצוע.
אם אתבקש לתאר את עדן במילים עדינות, אגיד שהוא ילד נגרר. זה מאד מצער שזו התדמית שלו כי כשמכירים את עדן לעומק מגלים ילד מצחיק וחכם. אני רוצה להאמין שהתקופה של השפעה הזאת תעבור לו, הוא בעיצומו של הגיל שבו מנסים לצאת ״גברים״ בכל דרך הכוללת שתיה, עישון, בנות ומכות.
הסטתי את מבטי אל עבר קבוצה מהשכבה שלנו שהגיעה לפני רבע שעה. עיני ננעלו על שקד שריכז את כל תשומת ליבו בעישון ובהדר שישבה לצידו והפציצה אותו במתקפת סלפי.
״משעמם היום.״ לירון סיננה בעצבים.
״כולם אצל רועי הדפוק הזה,״ אלי נאנחה בעודה נשענת אחורה ושומטת את ראשה לאחור, ״תראו,״ מלמלה, ״אין ציפור אחת על העצים. אפילו הן ידעו שלא שווה להיות פה היום.״ אמרה ושניה לאחר מכן החניקה פיהוק.
״איך לא הלכת גם את אל רועי? ראיתי בסטורי של ערן שגם דור שם.״ לירון התעניינה ובחנה את פניי באופן ששידר תמימות ותהיה.
הלב שלי קפץ מאפס למאה.
ידעתי שלא אצליח להעמיד פנים ושבעוד רגע אאלץ לחשוף את הפרידה האיומה שלו ממני בגמגום מביך שיתלווה למפל דמעות. ככל שעברו השניות הלב שלי פעם חזק ומהר יותר ויותר.
״ביקשתי מאושר לבוא איתי לפה,״ אלי משכה את תשומת ליבה של לירון אליה. לרגע יכולתי להזדהות עם התחושה שחשים אנשים שגלגל הצלה נזרק לעברם רגע לפני הטביעה.
לירון קיבלה את תשובתה של אלי, הוציאה את האייפון שלה מהכיס והחלה להתעסק בו. לאחר שניות ארוכות בהן אני מאפשרת לעצמי להשתחרר מהלחץ שאחז בי כל כך חזק, הפנתי את עיניי אל אלי שהביטה בי וחייכה חיוך קטן ומנחם.
הדמעות החלו להציף את עיני כשהבחנתי בהבנה שריצדה בעינייה, אלי יודעת. היא יודעת הכל.
הבעה מודאגת כיסתה את פנייה כשהבחינה בדמעות שלי, היא נדה בראשה לשלילה, אוסרת עלי להמשיך לבכות.
רציתי להציף אותה באלפי שאלות אבל לא יכולתי, לירון ישבה איתנו ואנחנו לעולם לא נשאיר מישהי לבד רק בגלל שיחה דחופה ואישית שבוער לנו לקיים.
״את יודעת?״ שאלתי כל כך בשקט את צמד המילים שבקושי הצלחתי לשמוע בעצמי.
אלי הצליחה לקרוא את שפתיי והינהנה.
״ממתי?״ לחשתי שוב ללא קול והנדתי בראשי כלא מאמינה.
אלי הוציאה את הפאלא שלה מהכיס ובידיים רועדות מעט הוצאתי גם אני.
נכנסתי לשיחה שלנו בוואטסאפ, מחכה בקוצר רוח להסבר.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romansa״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
