נקודת המבט של אושר-
״גם כן המעלית הדפוקה הזאת,״ מילמלתי בעצבים.
״תרגעי ילחץ!״ ניר דרש ולחץ על הכפתור בשנית.
״תמיד כשאני צריכה אותה היא לא משרתת אותי כראוי.״ התלוננתי בדרמטיות מכוונת וקברתי את פניי בכתפו.
״אוי, מסכנה שלי! כראוי היא אומרת!״ ניר לעג בטון גבוה ונענע את האגן שלו מצד ולצד. ראשי התנגש בכתפו שוב ושוב ומחוקי התמזג עם צחוקו הרם.
״הכל בסדר שם?״ גבי השומר קרא לעברנו.
״כן, גבריאל! מחכים למעלית!״ ניר ענה והושיט את ידו אל הכפתור, לוחץ עליו בפעם השלישית.
״שאני אבוא לבדוק למה זה מתעכב?״ גבי קרא לעברנו.
״תודה לאל.״ אמרתי כשהושמע הצליל המבשר על בואה של המעלית.
״נפתחה, תודה!״ קראתי בקול רם ושנינו מיהרנו להכנס אליה.
״אני גוועת,״ אמרתי.
״שמעי,״ ניר פלט מיד לאחר מכן בעוד שעיניו בוחנות את השתקפותו שבמראה הגדולה. ״בכל פעם אני מתפלא מכמה שהתאורה פה שלמות.״ שיתף בקול גדוש התרשמות.
״כן, אם תשים לב רבע מהאינסטגרם של רותם תמונות במעלית הזו.״ השבתי.
״עזבי תמונות, חייב לעשות פה גבות מתישהו. מאמין שלא תשאר שעה מיותרת...״ מלמל וסירק באצבעותיו את שיערו הבהיר. ההבעה המסופקת ששידר כשבחן את פניו בריכוז העלתה חיוך קטן על שפתיי. ״אתה מת על עצמך.״ קבעתי. ״אני אוהב את איך שאני נראה, כן.״ הודה בטון כנה שהפתיע אותי. ״האמת שהתלוצצתי, אבל אם כבר לקחת למקום רציני אז אהיה חייבת להודות שאני שמחה שאתה יודע כמה יפה אתה.״ חיוכי התרחב כשחייך אלי חיוך שהתחלף במהרה לקו אחיד, בחנתי את פניו ששידרו היסוס שהתגבש לבהלה. ״למה ככה הרבה זמן?״ שאל בפאניקה.
ההבנה הכתה בי, אנחנו באמת ממתינים זמן רב מהרגיל.
״לא יודעת,״ השבתי וגייסתי מאמץ רב כדי לא להתפוצץ מצחוק כשהלחץ המשיך להשתלט עליו.
״את והפה שלך.״ סינן בעצבים. ״בסוף נתקע במעלית הזאת!״
הוא השעין את גבו על המראה ועיניו ננעצו בכפתור הפעמון בתחתית לוח המקשים.
״שלא תעז!״ פקדתי עליו בנימה מזהירה ובמבט רצחני.
״היה לך חשוב לקלל אותה?!״ הוא המשיך להתלונן.
״רק אמרתי שהיא דפוקה. לא קיללתי.״ מיהרתי להתגונן.
״דפוקה זה קללה!״ הוא צווח.
״אשמתי שלקח לה זמן לרדת אלינו?״ נאנחתי ביאוש ושלפתי את האייפון מהכיס האחורי בג׳ינס.
״תראי איך איכשהו המזל תמיד מתגרה בך...״ הוא מילמל בזעם וגיחכתי קלות. הוא כל כך צודק.
״שב,״ דרשתי לאחר שניות ארוכות של מחשבה אחר פיתרון יעיל. התיישבתי על הרצפה.
״אני מרגיש בתוך הזיה.״ הוא הביט בי מלמעלה וחיוך מבולבל התפשט על שפתיו.
״שב, נו!״ התעקשתי. הוא עשה כדבריי.
״נו,״ אמר והזיז את ידו כמי שמבקש להמשיך.
״תחזור אחרי,״ אמרתי.
ניר הביט בי בסקרנות, מחכה שאמשיך.
כחכחתי בגרוני ועצמתי את עיניי.
״נו כבר!״ הוא איבד את סבלנותו.
״מעלית יקרה ונפלאה שלנו!״ לפתע צעקתי בקול רם ודרמטי והרמתי את ידיי מעלה. ניר קפץ מבהלה וסטר לרגלי.
״איה!״ צווחתי.
״חתיכת מטומטמת.״ הצליח להגיד בין הנשימות הכבדות שלו. המבט הרדוף שלו הצחיק אותי.
״אשמתי שאתה נבהל מכל דבר כמו ילד בן שלוש?״ שאלתי ושבתי לעצום את עייני.
״אשמתי שאת בהמה?!״ הוא התעצבן.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romance״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
