פרפרים לבנים

פרפרים לבנים- פרק 39 |•הידידה שהוא ביקש שאהיה•|

(בסירטון⬆️ אלינור ממן)

*ממליצה לכן לרענן את הזיכרון שלכן בנוגע לחברים של אושר ואלי- פרק 14.

נקודת המבט של אושר:

״אוף,״ רותם פלטה בחצי קול. ״אני נרדמת.״
עינייה היו אדומות ובורקות.
״נחתוך הביתה?״ שאלה לילוש שישבה מאחורינו.
הסתובבתי אליה, ״תפסידו מתמטיקה?״ שאלתי והחשש נשמע בקולי.
אנחנו בארבע יחידות, שלושתנו. לא רציתי שהן יפספסו שיעור אבל בעיקר חששתי להשאר פה לבד. דור יושב כמה שולחנות מלפני והנוכחות של שתיהן תמיד עושה לי טוב. אם אשאר פה לבד הדבר היחידי שאעשה זה לדמיין מה יקרה אם רק יסתובב ויביט בי, איך אגיב? מה אגיד? האם ישאל אותי שאלות? האם בכלל יפנה אלי? כל מחשבותיי ינדדו לשם ולא אתרכז בשיעור.
כשהן כאן, אני איכשהו מצליחה להתרכז ובמקרה שעיני פוגשות בו, אני לא נותנת לעצמי לשקוע בהירהורים. אני מיד מדברת איתן ומעסיקה את עצמי.
מאז המקרה לא יצרתי איתו שום אינטראקציה ומה שמוזר בכל העניין זה שאנשים גם לא שואלים אותי שאלות. הפעם היחידה שהתוודעתי לכך שהוא שאל עלי משהו, היתה במסיבה ההיא של לידור במועדון. הוא שאל את אלי איפה אני בזמן שהמקום שהייתי בו היה בחוץ, תחת זרועותיו של עומרי, שופכת בפניו תיאור מדוייק איך האפס הזה זרק אותי.

״אני גם ככה לא מרוכזת.״ רותם מלמלה ומיד החניקה פיהוק.
״מה שבא לך. רק תחליטי עכשיו לפני שהיא תבוא.״ לילוש ענתה והסתובבתי בחזרה אל שולחני.
״לילוש תורידי את התיק!״ מתן נכנס לכיתה וצעק לעברנו.
״אני נשארת!״ רותם הזדקפה במיידית וגרמה לי לגחך מיד.
לא ייאמן עד כמה הבחורה הזו מאוהבת.
״תבקש יפה! חתיכת טמבל!״ לילוש נבחה עליו בחזרה כשהגיע ונעמד ליד השולחן.
״את יודעת שזה המקום שלי, אז אם את כבר מתכוונת לשבת פה אז אל תתפסי את שני המקומות!״ הוא סינן בעצבים וזרק את התיק שלו על השולחן.

״מה העצבים?״ לילוש שאלה והורידה את התיק שלה לרצפה.
״אמא שלו ואחיותיו טסות בלעדיו.״ ניר הגיח בפתאומיות שמאפיינת אותו והחל להתקדם לעברנו.
״שלום גם לך,״ מלמלתי בעודי סורקת את מתן ולא מסיטה את עייני אל ניר.
״שלום שלום.״ הוא אמר ובתנועה מהירה העביר את ידו בשערי.
״נו,״ נאנחתי. ״בשביל מה?״ הרמתי אליו עיניים כועסות וסידרתי את שיערי.
״הבאת לנעמה את החביתה? זהבה תהרוג אותי, היא אמרה לי להזכיר לך.״ הוא שאל והנהנתי קלות.

״אז לא הבנתי.״ רותם הסתובבה אל שולחנם של לילוש ומתן.
״בית ריק זו הפאקינג בעיה שלך?!״ היא צווחה בהתלהבות מוגזמת ולילוש ציחקקה. הסתובבתי גם אני ופגשתי בעיניו המיואשות של מתן.
״צהריים טובים,״ קולה של אריאלה נשמע מאחורי.
״מתי?״ לחשתי לעברם במהירות והסתובבתי בחזרה כשעיניי מונחות על אריאלה שכותבת תרגיל על הלוח.
״היום בערב.״ מתן מילמל מאחוריי.
״מה עושים?״ ניר שאל והתיישב בשולחן הצמוד אל הקיר.
״יש אישור?״ הסתובבתי בחטף אל מתן והבטתי בו.
״יש.״ הוא הנהן ויכולתי להבחין בחיוכה הקטן של רותם מבלי להביט בה.
״היום? אני לא יכולה!״ לילוש הפסיקה להעתיק והרימה את עינייה מהמחברת.
״את לא מוזמנת!״ ניר התמתח והרים את רגליו לכסא שלידו.
״באיזו שעה?״ לילוש התעלמה ממנו ושאלה את מתן.
״לא יודע.״ הוא סינן.
״טוב, עזבו אותו! אני אחראית על הכל.״ רותם הצהירה וחיכתה לאישור בעיניו.
הוא הינהן וחיוכה התרחב.
״תפסיקי להתלהב מכל תגובה שלו יפתטית.״ ניר מילמל בטון יבש.
הצחוק שבקע משפתייה של לילוש הסיט את עיניהם של כל הכיתה לעברנו.
״יהומו מזדיין.״ רותם ירקה בטון רצחני לעברו של ניר והוא הפריח לעברה נשיקה באוויר.