נקודת המבט של עומרי:
״בוקר טוב,״ נעמה נכנסה אל הבית מלווה ברותם. שיערה הכהה של רותם היה פרוע וקצוות ממנו הונחו על פנייה באי סדר. בשונה מנעמה שהייתה מחוייכת, נדמה שרותם הייתה שניה מלרצוח את האמיץ שיעז ויפנה אליה.
״תביאי,״ מתן התקדם אליה במהירות והושיט את ידו אל המזוודה שלה.
״אני מסתדרת.״ היא סיננה בקרירות ועברה אותו.
״תודה,״ נעמה אמרה כשמתן אחז בידית המזוודה הקטנה שהייתה מאחורייה.
״איפה אושר?״ רותם התיישבה על המקום שלצידי.
״אמורה להגיע בכל רגע,״ אלי שראשה הונח על כתפו של ניר השיבה לרותם תוך כדי התקף של גיהוקים.
״ולילוש?״ רותם שאלה.
״איתה.״ אלי פלטה בליווי גיהוק.
״לבריאות.״ ניר נאנח והשעין את ראשו אחורנית על הוילון שמאחורי הספה.
״תודה,״ אלי השיבה ומיד אחרי זה גיהקה בשנית.
״תחנקי.״ רותם סיננה בשקט.
״שכחת לרגע ליד מי התיישבת,״ מלמלתי.
״לבריאות אלי.״ היא תקנה את עצמה ומיד נעצה בי מבט יוקד. ״אל תתעסק איתי היום.״ הזהירה בעיניים בוהקות.
״למה?״ שאלתי, מעט משועשע.
״ככה.״ ענתה וקמה מהספה.
מיד כשנעמדה הושטתי אליה את ידי, היא אחזה בה ומשכה אותי בהבעה מעוותת וחמוצה. ״כמה אתה שוקל יממותה?!״ היא התלוננה ושיחררה את אחיזתה כשנעמדתי.
בעודה צועדת אל עבר המטבח היא נעצה את עייניה במתן שמבטו היה שקוע במסך האייפון שלו.
״תמזוג לי,״ היא דרשה מצחי אשר ביד אחת הצמיד את הנייד שלו לאוזן ובידו השניה אחז בבקבוק קולה.
הוא שחרר את אחיזתו מהבקבוק והורה לה מיד עם האצבע שתשתוק.
״עם מי הוא מדבר?״ היא שאלה אותי.
״אבא שלו.״ השבתי ופתחתי את המקרר, סורק את כולו בתקווה למצוא איזה משהו טעים.
״סבבה.״ צחי השיב לדבריו של אביו.
״טוב, נדבר.״ הוסיף מספר שניות לאחר מכן.
״בי,״ סיים וניתק את השיחה.
״תביאי כוס,״ הוא נשף את האוויר שהחזיק בראותיו.
״הכל בסדר?״ רותם שאלה והוא בתגובה הנהן במיידית.
סגרתי את המקרר והסתובבתי אליהם. תוך פחות מדקה רותם החלה לצעוד אל עבר הסלון עם כוס הקולה בידה, כך שנשארנו אני וצחי לבדנו במטבח.
״מה הבעיות?״ התיישבתי על כיסא הבר שמוצמד לדלפק.
״רק אני יכול לנהוג.״ הוא השיב בטון נמוך.
״בסדר.״ אמרתי, ״נעשה עצירות כמה שצריך כדי שתקח הפסקות.״ הרגעתי אותו אך הבעתו המתוחה לא השתנתה.
בעודי אומר את המילים שמעתי את קולו של מאור והבנתי כי הוא הגיע. זה היה עניין של מספר שניות עד שיגיח אל תוך המטבח.
״מה יש?״ הוא הופיע בהבעה נינוחה ושלווה ומיד תפס את מקומו על הכסא שלצידי.
״אריה אמר לו שרק הוא יכול לנהוג,״ הסברתי למאור שהנהן באיטיות, ״צפוי, לא?״ הוא שאל והנהנתי מיד, ״צפוי ומובן. הוא לא רוצה לקחת סיכונים.״ אמרתי והבטתי בצחי.
״מי חסר?״ מאור העביר נושא.
״אושר ולילוש.״ השבתי.
״ראית את אלנה?״ אלי נכנסה אל המטבח וצעדה אל עבר השיש.
״בבית שלה.״ עניתי, ״למה?״ שאלתי מיד לאחר מכן.
״נעמה את באה איתי להפרד מאלנה?!״ היא צעקה לפתע.
נאנחתי בעוד שחיוכו המשועשע של מאור התרחב.
״מה יושב לך על הלב אחי?״ צחי שאל, ״הידיעה שאחותך מתנהגת כאילו היא טסה לחודשיים או הקול הצווחני והצעקני שאתה נאלץ לסבול עוד מעט תשע עשרה שנה?״ הוא שאל אך את המילה האחרונה לא הספיק לומר בשלמותה כי אלי מיהרה להחטיף מכה לעורפו בעזרת מרפקה.
״אם הצוואר שלי נתפס לא תהיה לך סיבה להפרד מאלנה.״ הוא אמר. ״למה?״ היא שידרה הבעה מבולבלת.
״כי לא יהיה מי שינהג.״ הוא חייך חיוך זחוח וערמומי.
״וואלה?״ היא מיהרה להביט בי ובמאור.
הנהנתי בעוד שמאור אמר שכן.
״מסכן,״ היא שרבבה את שפתייה, ״אתה תצליח לנהוג את כל הנסיעה הזו?״ הקול הציני שבו התחילה התחלף אט אט לכזה שגדוש בדאגה. ״כן.״ צחי השיב בביטחון מלא, ״אל תדאגי.״ הוסיף. היא חייכה חיוך קטן וחלפה על פנינו.
״לכי תתלבשי!״ קראתי לעברה.
״יש זמן!״ היא השיבה בעודה צועדת אל עבר הסלון.
״עוד רבע שעה אנחנו זזים!״ הודעתי והיא בתגובה הנהנה.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romance״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
