נָכוֹן שֶׁאֶת כָּאן וְנָכוֹן שֶׁאֶת מְנַשֶּׁקֶת
וְנָכוֹן אַתְּ רוֹצֶה לֶאֱהֹב
אַתְּ אֲפִלּוּ יָפָה עֲצוּבָה וְכוֹאֶבֶת
וְאוּלַי יֵשׁ בָּךְ הַכֹּל
נָכוֹן אֶת קְרוֹבָה וְנָכוֹן שֶׁאַתְּ מִתְרַגֶּשֶׁת
וְגַם יֵשׁ לְךָ מָקוֹם בִּשְׁבִילִי
אַתְּ אֲפִלּוּ יָפֶה וְכָל כָּךְ מְיֻחֶדֶת
וְאוּלַי זֶה בְּעֶצֶם הַכֹּל.
נקודת המבט של אושר:
במוצאי שבת אלי השתחררה מבית החולים.
היא נראתה טוב וזה די ניחם אותי. השבר בצלע דרש סבלנות רבה ומנוחה תמידית ונדמה שלכאב ברגל היא לא ייחסה חשיבות רבה מידי.
ניר ונעמה קישטו את דלת הכניסה של בית משפחת ממן בבלונים וסרטים צבעוניים והדביקו בריסטולים עם איחולים לבבים.
אלנה הרחיקה לכת והכינה עבור כולנו סעודה שלא תבייש טבחי מלכים. כל חברינו הגיעו מלבד צחי. כששאלתי את עומרי מדוע הוא לא מגיע, הוא הניד בראשו והסיט ממני את מבטו. מיד יכולתי לחוש בצערו והצטערתי על הניסיון לגלוש לשיחה הזו איתו. יש קבוצה קטנה מאד של אנשים שיכולים לשרוט לבחור הזה את הנשמה. שני חבריו הטובים משתייכים אליה.
לקראת השעה שמונה כולם התפזרו לבתים שלהם מלבדי ומלבד נעמה.
״הוא לא מעיף לעברי מבט.״ היא השיבה כששאלתי אותה אם היא ניסתה לשוחח עם מאור. הנהנתי גם כי שמתי לב לאדישות ששידר כלפייה בגלוי וגם כי לא היה לי דבר מנחם לומר לה.
״עדיין לא דיברתי עם עומרי על הנושא,״ שיתפתי אותה כשהתקדמנו אל הסלון בו יושבים אלי ועומרי.
״אושי, עזבי.״ היא הרימה אלי את עינייה החומות. ״תודה, אבל אל תשאלי אותו שום דבר.״ הוסיפה.
רציתי לשאול למה לא אך היא מיהרה לעקוף אותי ולהתקדם בצעדים מהירים אל עבר הספה. נאנחתי בצער והתעלמתי ממבטו של עומרי אשר התמקד בי בעודי צועדת לעברו.
כרבע שעה לאחר מכן, בן דודם של עומרי ואלי הגיע.
״אלי!״ הוא חלף על פניו של עומרי מבלי להעיף לעברו מבט וצעד צעדים מהירים אל עבר אלי שישבה על הספה.
עומרי סגר באיטיות את דלת הכניסה, הסתובב לעברנו והביט משועשע בשניהם.
״איזה יופי שלא מתת.״ אמר בעודו מצמיד אותה לחזה שלו וכובל בזרעותיו הכבדות את גופה הקטן. היא פרצה בצחוק מתגלגל וילדותי שהעלה באופן מיידי חיוך על שפתיי.
״שמעתי הרגע את קולו של אריאל ממן?״ אלנה קראה מתוך המטבח. ״לא דמיינתי.״ אישרה מיד כשהחלה לצעוד לקראתו, חיוך גדול פרוס על שפתייה.
אריאל התנתק מחיבוקה של אלי ונעמד מיד, צועד לעברה של אלנה בהתלהבות. ״התגעגעתי לקובות שלך יאלנה!״ אמר בעודו מוחץ את גופה בזרועותיו הרחבות. ״התגעגעתי אלייך, ילד.״ הודתה בקול נרגש.
״רק אל תבכי לי עכשיו.״ התרחק מעט ובחן את פנייה.
״איפה החברה?״ שאלה וחייכה מיד כשהבחינה בהבעה שהציפה את פניו כאשר הזכירה את שי. ״מאוהב מתמיד.״ ציינה.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romance״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
