נקודת המבט של אושר-
קיבלתי הודעה מאלי:
אלי ממן:
אני מתחננת!!!!!!!!!! בבקשהההההההההה בבקשההההההה בבקשההההה!!!!🙏🙏🙏😫😫😫😫😫😭😭😭😭😭
היום יש מסיבה במועדון לאיזה אחד מכיתה י׳ב בשם לידור ואלי רוצה שנלך. אני לא עפה על מועדונים ועל כל מה מקום שיש בו שיכורים עד עילפון, אולי זה ישמע קטנוני וילדותי, אבל אני מפחדת פחד מוות מבנים שיכורים וחסרי שליטה.
חלפו שבועיים מאז המסיבה והבגידה של בן באלי,
וכן, כן. חלפו שבועיים גם מאז הפרידה שלי ושל דור.
אלי עדיין לא יודעת מהפרידה, הסיבה היחידה שאני עדיין לא שיתפתי אותה בזה היא שאני לא רוצה להכאיב לה יתר מהמידה. אני חושבת שזה הדבר היחידי שהסתרתי מאלי לאורך כל השנתים וחצי היכרות שלנו.
בשניה בה תכננתי להשיב לאלי ולהקליד לה שנדבר על זה מאוחר יותר, הגברת שיושבת למולי החליטה להתעצבן-
״אושי, תעזבי את הפאלאפון שלך. תתחילי לאכול.״ סבתא נעצה בי מבט נרגז.
הנחתי את האייפון ליד הצלחת והתחלתי לאכול.
״אז איך היה היום השני של כיתה י׳א?״ שאלה ובחנה את פניי בריכוז רב.
הנהנתי קצרות לפני שלגמתי מכוס המים שלי. מאחר וראיתי כי הבעתה לא השתנתה והיא ממתינה להסבר מפורט ולא להנהון יבש, התחלתי לספר לה על המחנכת החדשה ועל העומס שהולך להיות לנו עם הבגרויות השנה.
היא התחילה להציף אותי בשאלות בנוגע לאחוזים של הציונים, כמה יחידות כל מקצוע, מתי הטיסה לפולין...
ואז היא הגיעה לשאלה שלא ציפיתי לה בכלל.
היא שאלה אותי אם פגשתי את דור.
״ברור שפגשתי אותו סבתא.״ עניתי במהירות ונגסתי במלפפון שלי. ״הוא לומד בבית הספר שלי, את יודעת...״
סבתא מעולם לא חיבבה את דור, אך גם לא שנאה אותו. זהבה רוטלר היא בן אדם חם ואוהב, בלתי ניתן להרגיש בחוסר נוחות לצידה.
״אני יודעת. הכוונה שלי הייתה אם דיברתם או שהוא פנה אלייך.״ היא הביטה בי באופן שגרם לי לערער בעובדה שגם החוקר המוצלח והטוב בעולם, לא יוכל לגייס הבעת פנים בלשית כזו. ואני לא מגזימה.
״הייתה פעם אחת. הוא התקדם לעברי אבל התעלמתי והלכתי משם. מאז נמנעתי מלהתקרב למקומות שסביר להניח כי אמצא אותו בהם.״ עניתי.
״אני לא אלחץ עלייך לספר לי מהי הסיבה שבגללה נפרדתם, אבל אני כן מצפה ממך לשתף אותי אם עדיין את חשה ברע.״ היא לגמה מהכוס שלה כשעיניה נעוצות בעייני.
פציתי את פי כדי לענות לה, אך הרטט של האייפון שלי מנע ממני לעשות זאת. הצלחת לצד האייפון רעדה, סבתא נבהלה ובכך גרמה לי לצחקק.
״תצחקי, תצחקי.״ אמרה והחלה להתרומם לעמידה.
התעלמתי מהשיחה מאלי. קמתי גם אני והתחלתי לפנות את השולחן.
״לכי תעני לשיחה שלך, אני אפנה ואת תשטפי כלים.״ סבתא הרימה ערימת צלחות והתקדמה אל עבר המטבח.
הנהנתי, לקחתי את האייפון וצעדתי אל עבר החדר.
חייגתי אל אלי ושמתי את השיחה על רמקול, הנחתי את האייפון על המיטה והוצאתי לי פיג׳מה מהארון.
״כמה סינונים אני עוד יכולה לספוג?!״ היא צעקה מעבר לקו.
״הי גם לך, הצלת אותי. התקשרת בול בזמן.״
ענית לה והפשטתי מעליי את החולצה.
״למה מה קרה?״ הקול שלה היה מרוחק.
״למה אני על ספיקר?!״ צעקתי.
״למה אני על ספיקר?!״ היא צרחה בחזרה.
הצחוק מתגלגל שבקע מבין שפתיי התמזג עם קול צחוקה של אלי.
״מה את עושה?״ שאלתי.
״לק, ואת?״
״מתלבשת.״
״איך הצלתי אותך הפעם?״ היא שאלה.
״סבתא והשאלות.״ השבתי.
״טוב, חמש דקות את אצלי. צריכות לבחור בגדים!״ היא הכריזה בטון נלהב.
הרמתי את הבגדים שלי מהרצפה והנחתי אותם על הכסא.
״אלי, אני במחזור. אין לי חשק למסיבה הזו.״
״די, נו. את יודעת עד כמה חשוב לי לצאת ולהשתחרר קצת!״ השיבה מיד.
״אנחנו בכלל מוזמנות למסיבה הזאת?!״ הורדתי אותה מהרמקול ועליתי למיטה.
״כן, ברור! שכבות י׳א וי׳ב.״ היא ענתה בטון מסופק ומרוצה.
״הבנות יהיו? וניר ומתן?״ נאנחתי בתבוסה.
״כן! תכנסי לקבוצה, הבנות שלחו תמונות שהן כבר מאורגנות!״
״אח שלך יודע שאת רוצה ללכת?״ שאלתי ושמעו את הספק שבקול שלי. עומרי שונא שאלי מגיחה בפתאומיות למסיבות שבהן השכבה שלו נמצאת.
הבטן שלי התהפכה רק מהמחשבה שהוא עלול להיות שם.
״מה שאח שלי יודע או לא יודע לא אמור לעניין אותנו. שלוש דקות את אצלי, כבר מצאתי לנו בגדים. בי!״
״רגע!" צווחתי.
״מה?!״ היא לעומתי, צרחה.
״לא משהו בהיר.״ עניתי לה בקול מיואש וניתקתי.
לקחתי לי שקית והכנסתי לתוכה את המייקאפ שלי, אני טיפה יותר כהה מאלי. בגדים יש אצלה, את שאר האיפור יש גם לה, ככה שאף פעם לא הייתי צריכה כל כך להתארגן ולהכין את עצמי כשהייתי מתארגנת אצלה. הכנסתי את האייפון שלי לטעינה ויצאתי מהחדר.
התקדמתי אל עבר המטבח. הבטחתי לסבתא שאשטוף את הכלים, אבל מסתבר שהיא הכניסה אותם כבר למדיח.
״סבתא, למה נגעת בכלים?״ קראתי אל עבר הסלון.
״מה זה משנה אושי? ראיתי שהתעכבת אז טיפלתי בזה.״ היא השיבה בקלילות.
לא תמצאו כזו אישה בכל העולם.
בעודי צועדת אל עבר הסלון, אני מבחינה בסדרה האהובה עליה מויוה אשר מוקרנת על מסך הטלוויזיה, משהו בשם דילה אני חושבת.
״אני יוצאת היום, אתארגן אצל אלי. רק תשאירי לי מפתח, סבבוש?״
״בסדר גמור. אלינור ישנה פה?״ היא ניתקה את מבטה מהמסך והסיטה אותו לעברי.
סבתא שלי מתעקשת לקרוא לאלי בשמה הארוך, לא מסיבה מוצדקת או משהו, היא פשוט טוענת שהיא נורא אוהבת את השם אלינור. אלי וסבתא מאוד קרובות, סבתא אוהבת אותה אהבה ענקית ומעניקה לה יחס זהה ליחס שהיא מעניקה לי.
״אני לא חושבת, נראה איך יזרום.״ עניתי והתקדמתי אל עבר החדר שלי.
הוצאתי את האייפון מהטעינה-60 אחוז. פאק.
אני מקווה שיהיה לי זמן להטעין אצל אלי.
המחשבה הזאת שזו הפעם הראשונה שאני יוצאת למסיבה כלשהי מאז המקרה עם דור, לא מפסיקה להדהד בראשי.
בדרכי אל עבר דלת הכניסה הפרחתי נשיקה באוויר לסבתא ויצאתי מהבית.
נכנסתי לתוך המעלית ומצאתי בה ילדה שאוחזת גור כלבים קטנטן.
כלבים הם החולשה שלי.
כל דבר בעצם, בעל זנב- הופך במיידית לאהוב מבחינתי.
״אפשר ללטף?״ שאלתי בטון גבוה כמו ילדונת קטנה, הילדה הינהנה בעוד שאני התקרבתי אל הדבר המתוק הזה. לקחה לי שניה להתאהב.
היה לי כלב. לשחק ולהיות איתו היו סוג של מפלט עבורי, אהבתי אותו כמו בן משפחה. הוא היה הדובי שלי. קראנו לו פרזי כי כשהמוכר הביא לנו אותו, הוא היה בתוך ארגז באיור של ספר עם כתובית של ״פרוזה והעשרה״. בנוסף לכך שהוא היה פזיז, וגם בגלל הפרוזה, השם פרזי היה נראה לי לאחיותיי מתאים.
חייו של פרזי הסתיימו באותה השעה שבה חייהם של הוריי ואחיותיי הסתיימו גם הם.
המעלית נפתחה בקומת הקרקע וכולנו יצאנו.
נופפתי בידי לילדה ובעיקר לכדור הפרוותי שהיא החזיקה והתקדמתי אל עבר גבי שיזמין לי מונית.
הייתי עם פיג׳מה קצרה של טוויטי והדבר האחרון שרציתי זה להסתובב ככה בשכונות באר שבע.
גבי השומר החביב ביותר שנתקלתי בו מימיי, חייך ואמר שתוך מספר דקות המונית תגיע.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romantizm״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
