לרענן את הזיכרון בפרק: 60 - כל החיים שלי.
נקודת המבט של אושר:
״תעדכני אותי.״ הוא מלמל והתניע את האופנוע.
הנהנתי והבטתי בו ארוכות עד שהאופנוע שעט על הכביש ונעלם הזכר לקיומו.
הסתובבתי ועשיתי את דרכי אל הבניין.
עברו שבועיים מאז אותו יום ראשון שנאלצנו לשמור על שירה. שבועיים גדושים בנוכחות בלתי פוסקת של עומרי ממן. מסתבר שהכאבי ראש שהיו לי באותו יום נבעו כתוצאה מהלחץ והחוסר שינה שלי, לאחר כמה לילות טובים של שינה רגועה הכאבים והסחרחורות נעלמו כאילו לא היו.
פתחתי את דלת הבניין וחייכיתי חיוך קטן אל שמואל השומר שעשה עם גבי משמרות. צעדתי צעדים מהירים אל עבר המעלית, מבחינה בשלי דהן אשר נעמדה למולה והמתינה.
היא הבחינה בנוכחותי והרימה את ראשה מהסמארטפון.
״היי אושר,״ היא נעצה בי עיניים חמימות.
״היי,״ רכנתי לעברה וחיבקתי אותה.
״מה קורה?״ היא שאלה כשהתנתקתי מהחיבוק.
״מעולה, מה איתך?״ שאלתי והיא הנהנה בעוד הפוני בובה שלה מקפץ מהתנועה.
״סבבוש.״ היא השיבה וחייכתי חיוך קטן בתגובה.
שלי התגוררה בקומה שמתחתנו, היא בכיתה ח׳ והיא ילדה חיננית באופן שמעלה את החיוך לכל אדם שפוגש בה. היא נמוכה נורא בעלת שיער כהה וארוך שמתאים בשלמות מדוייקת עם הסטייל הטום-בוי שלה.
״את לא מבינה איזה טעימות החלות שסבתא שלך הכינה לנו לכבוד החג, אבא שלי חיסל את שתיהן תוך שעה!״ היא פלטה לפתע בטון מתלהב והביטה בי מחוייכת.
את חג הסוכות חגגנו אצל אחיו הגדול של רמי- שמעון. סבתא שלי ואישתו נורא מסתדרות וליאת הייתה כל כך בעננים מההזמנה הזו מאחר ונורא מנחם אותה שאנחנו בסביבתה כשהיא עם משפחתו של רמי. האוכל היה נפלא. נורא התחברתי לנכדיו של שמעון ושמחתי לשהות בחברתם.
״בכיף... אמסור לה,״ חייכתי חיוך כנה ואוהב.
״מה שלום ליעד?״ שאלתי כשנכנסנו אל תוך המעלית שנפתחה בזה הרגע.
לשלי יש אח גדול ויפהפה בן 18.
היא הרימה אלי את מבטה והנהנה בהתלהבות לפני שפצתה את פיה.
״הוא שבת בבית.״ היא שיתפה אותי.
״תמסרי לו דש חם.״ ביקשתי כשדלת המעלית נסגרה למולנו.
״אולי תקפצי לבקר אותנו?״ היא פלטה והושיטה את ידה את עבר לוח המקשים.
״הוא ישמח לראות אותך.״ המשיכה מיד ולחצה על שתי הקומות שלנו.
״סבבה, אבוא.״ הסכמתי ושפתייה הדקות נמתחו לחיוך קטן.
״הוא בא מחר או בשישי?״ שאלתי.
״בשישי, כי העמותה לוקחת אותם מחר למופע כלשהו...״ היא הסבירה והנהנתי.
״אני יכולה להביא איתי מישהו?״
״את מי?״ היא שידרה הבעה מבולבלת.
״ידיד.״ השבתי במהירות מעט מחשידה.
״בסדר, ליעד ישמח קצת לחברה של בן...״ היא השיבה לאחר התמהמהות קלה.
״אז נדבר?״ היא שאלה לפני שיצאה מהמעלית שנפתחה לקומתה.
הנהנתי בחיוך קטן לפני שהדלת נסגרה למולי וחסמה אותה מזווית ראייתי.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romance״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
