לרענן את הזיכרון בפרק הקודם: 64- בלעדייך.
פַּרְפַּר בּיקֵּשׁ אֶל הַחוֹפֵשׁ
הַצִּפּוֹרִים בִּקְּשׁוּ אֶל הַמָּעוֹף
וַאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי
אֶת לִבְּךָ לִקְטֹף
🌹
-אָבִיב גֶּפֶן
נקודת המבט של אושר-
עליתי במהירות את המדרגות.
בחרתי בהן ולא במעלית כי ידעתי שאני חייבת לפרוק את האדרנלין העצום שקיים בגופי.
פתחתי את דלת הכניסה ונכנסתי לבית בהתנשפויות חדות ומהירות. מותשת, מעופפת אך בעיקר מחוייכת.
״אושי,״ קולה של סבתא הושמע וקפצתי על מקומי מבהלה.
״אמאלה,״ צווחתי.
״לא שמתי לב שאת כאן.״ הוספתי מיד והיא חייכה חיוך קטן בתגובה.
״בואי,״ היא טפחה על המקום שלצידה.
צעדתי לעברה צעדים מהירים. ״למה את ערה?״
שאלתי כשהתיישבתי על הספה צמוד אליה.
״השעה רק ארבע,״ אמרתי מיד כשהבחנתי בשעון שמוצג על הממיר.
״אני יוצאת ברבע לחמש,״ היא הסבירה.
״אז זהו?״ היא שאלה לאחר דקות ארוכות בהן היא מביטה בי בריכוז.
״מה?״ שאלתי והפנתי אליה את מבטי שהיה שקוע עד כה בשולחן שלמולי בעוד שמחשבותיי נדדו אל בחור מחוספס וסקסי בטירוף.
״תגידי לי את,״ היא חייכה חיוך קטן ומתחכם.
״סבתא...״ נאנחתי כשהבנתי לאן היא חותרת.
״נכנסת לפה עם חיוך שכבר מסביר את הכל.״ היא קבעה בעוד חיוכה מתרחב ועיניה הטובות מצטמצמות, ״זה היה עינוי עבורי לצפות בכם מהצד, כל כך רחוקים אך בו זמנית כל כך קרובים. אני שמחה על הצעד הזה אושי, אני חושבת שהוא נכון עבור שניכם.״ היא הוסיפה מיד והתרוממה לעמידה.
הבטתי בה פעורת פה כשהחלה להתקדם אל עבר המטבח.
״איך את יודעת?״ שאלתי בטון המום ונדהם.
״רק אדם שלא חווה אהבה לא יזהה את הבעת הפנים שלך.״ היא אמרה והוציאה כוס זכוכית מהארון שמעל הכיור.
״אבל אני תמיד מחייכת כשאני חוזרת מבילוי כלשהו איתו,״ התגוננתי וקמתי מהספה.
״לא עם חיוך כזה.״ היא המשיכה לדבוק בעמדתה בעוד שהיא מוזגת לעצמה מים מהתמי4.
״את מאושרת.״ היא חייכה לאחר שלגמה מהכוס.
התקדמתי אל עבר המטבח, מודעת לחיוך הקטן שהתפשט על שפתיי.
״מכירה את זה שאת מגיעה לרמות קיצוניות של אושר עד שאת מגיעה למסקנה כזו שמעולם לא היית מאושרת באמת?״ שאלתי והיא הנהנה באיטיות.
״אבל אני כן הייתי מאושרת באמת,״ עברתי אותה ופתחתי את המקרר.
״יש מלא דברים שמסבים לי אושר...״ הוספתי מיד והוצאתי את הקופסה של כדורי השוקולד שסבתא הכינה ביום שלישי.
״אבל היום הגעתי לרמה של אושר, שמעולם לא חוויתי סבתא.״ סיכמתי כשחלפתי על פנייה.
״אני יודעת שזה פתטי, להיות כל כך מאושרת מחיבור עם בן אדם כלשהו.״ אמרתי מיד והיא ביטלה את דבריי בצקצוק לשון ובנפנוף יד.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Roman d'amour״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
