פרפרים לבנים

פרפרים לבנים- פרק 8 |•עומרי ממן•|

נקודת מבט של עומרי-

היום הראשון של השנה האחרונה. סורק את האזור מבלי להעיף מבט בבניינים של הכיתות. המטרה שלי הייתה המחששה. אני חייב לעשן.
נטשתי בכניסה את שתי הבנות שנצמדו אלי בדקות האחרונות והתקדמתי אל עבר המקום המועדף עלי בביה״ס. מאור וליאור ישבו לצד מישהו מכיתה י'.

״איפה היית אתמול?״ מאור שאל אותי כשפינה לי מקום. הוצאתי סיגריה מהכיס האחורי של הג׳ינס שלי והכנסתי רבע ממנה לתוך פי, לופף אותה עם שפתיי ומרים מבט אל מאור.
״יש לך אש?״ שאלתי.
תוך מספר שניות הוא הוציא את המצית והדליק לי את הסיגריה. לקחו לי שתי דקות להתמקד בה. מודע לידיעה שבעוד דקה בלבד ארגיש טוב יותר.
קיוויתי שמאור ישכח מהשאלה שלו. אין לי סבלנות להעניק הסברים שיביאו עימם דין וחשבון.

״מה, מתוק שלי? למה לא ראינו אותך אתמול?״ ליאור שאל לפתע. הסטתי לעברו מבט רושף. הטמבל הזה היה חייב להזכיר.
״מה השעה?״ שאלתי את מאור.
״תשע,״ השיב.
״זה לא הזמן להתאחד עם עצמך בשירותים לולי?״ השבתי את מבטי אל ליאור, לא מתכוון לענות לשאלתו.
מסתבר שגם לליאור לא הייתה שום כוונה לענות לי. הוא היה עסוק בשיח מבטים שאיזו אחת מי׳א שלחה לו ואם מבטים היו יכולים לזיין, בחיי שהוא היה גומר בתחתונים עכשיו.
״האמת, עכשיו כשאתה מזכיר לי...״ ליאור נעמד, שלח את ידיו אחורה וניקה את הישבן שלו מהלכלוך שלא היה שם.
״בשביל מה איחוד עם עצמי אם אמא של מיכאל מחכה לי בשער האחורי?״ שאל, מחייך חיוך זחוח ומפנה את מבטו אל הילד מכיתה י׳ שהרים את ראשו מיד ושידר הבעה נרגזת.
״בפעם הבאה שאני מבקש ממך לעשות משהו, תדע שלשמוע את ליאור בן דוד מבקש בקשה זאת הזדמנות של פעם בחיים וחבל לפספס אותה.״
״סע סע מפה יחי בסרט!״ הילד ירק לכיוונו בטון מזלזל גדוש תעוזה. ליאור החל לצעוד לעברו וכשהגיע החטיף לו סטירה לעורף ואז המשיך בצעדים מהירים אל עבר הקפטריה.

בדרך לשם הוא הבחין בבן לוי, האקס של אחותי. בן ישב צמוד אל מישהי שאני לא מכיר. הוא לא לומד בבית הספר שלנו, אבל לפי דבריה של אלי הבנתי שקיימת תכנית למידה כלשהי שגם בית הספר שלנו וגם בית הספר שלו משתתפים בה ופעמיים בשבוע הקבוצה של התכנית מתארחת בבית הספר שלנו. בן לוי היה שייך לקבוצה הזו. בחנתי אותו לרגע, הוא היה נראה רע. סימני החבלה הסגלגלים שעיטרו את פניו העניקו לו מראה חולני.
״זה לא היה אמור להתרפא? חלפו שבועיים...״ מאור הרהר בקול.
״כנראה שקצת הגזמת,״ הוסיף לאחר שניות ארוכות בהן לא אמרתי דבר.
״לא הגזמתי בכלל.״
ליאור התקרב אליהם. לרגע תהיתי מה הוא עושה, אך כשנזכרתי שהוא היה אחד מהאנשים שהיו לצידי כשבישרו לי על התמונה שנשלחה לכל שכבת יא׳, הבנתי מה מטרתו כרגע. לפני שבן הספיק להרים את ראשו ולבדוק מי עומד מולו, ליאור ירק על נעליו בליווי סאונד דוחה. גיחוך קטן נפלט מבין שפתיי כשליאור שלח לעברו מבט מרתיע והחל לצעוד אל עבר היעד הבא שלו.
״לולי המניאק.״ מאור מלמל לצידי.
ליאור מעולם לא היה ילד מאיים בחזותו, תמיד היה הליצן שמרים את המורל אבל אני אוהב אותו, הוא אמיץ ולא שים זין על השלכות. אני אוהב אמיצים.