״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה.
״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן.
״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
״ברצינות?״ היא הרימה את פנייה מהחזה שלי והסתכלה עלי בהבעה נרגזת. ״תחפשי את,״ אחזתי בשלט והבטתי בה. היא חטפה אותו מידי והתיישבה במהירות. בעודה מדפדפת בין הערוצים, הושטתי את ידי אל עבר השידה שלצד המיטה ושלפתי את האייפון מהמטען. ״אולי איזה כבל משוחרר מאחורי המסך?״ היא הסתובבה והביטה בי. ״זה לא קשור.״ השבתי, בוהה בתמונת המסך נעילה שלי. ״על מה אתה מסתכל?״ היא אחזה במפרק כף ידי וקירבה את האייפון אל פנייה. ״עלייך.״ השבתי בעוד שהיא סקרה את התמונה בעיניים מרוכזות. ״תעמדי אושר!״ היא חיקתה את קולי בטון נמוך שהעלה בי גל של שעשוע. ״לא לזוז, תרימי את הידיים!״ היא עיוותה את פניה, נכנסת חזק אל תוך הדמות. ״תסתובבי! תרקדי!״ היא המשיכה עד שכבר איבדתי את סבלנותי ומיהרתי לכסות את פיה בכף ידי הגדולה.
״הצחוק שלך הוא הצליל הכי אהוב עלי בעולם,״ ניסיתי לחקות את קולה בקול שדמה יותר לצפרדע גוססת מאשר לקול נשי. היא החלה להשתולל ולבעוט לכל עבר, סטרה לזרועי וצווחה צווחות מתחת לכף ידי. הסיבה היחידה שבגללה הורדתי את ידי משפתייה הייתה כי פחדתי שתאשים אותי ותגיד שבגללי היא צריכה לקום ולהחליף פד. אם יש דבר שאושר מתה עליו, הוא להוציא אותי אשם בכל סיטואציה אפשרית. ״יחתיכת רשע!״ היא צרחה בשניה שהורדתי את ידי. ״פעם אחרונה שאני אומרת לך מילים יפות!״ היא נעצה בי מבט נרגז, ״אחרונה!״ ״למה לך מותר לחקות אותי ולי אסור?״ קירבתי את פניי אל פנייה, מודע לכך שבעוד שניות אחדות היא תחוש במבוכה המוכרת ולא תוכל לפצות את פיה ולו לשניה. ״לא חיקיתי את המילים המרגשות שאמרת לי!״ עינייה הכחולות ננעצו בעייני. מבטי הונח במהירות על שפתייה הורדרדות ולמרות החשק העז שהיה בי להחתים בהן את חותמי בפעם המאה בשעה הזו, התרחקתי מעט על מנת שתוכל להמשיך לדבר ולא תחוש בבושה הזו שמשתלטת עליה בכל רגע בו אני בוחן את פנייה מקרוב.
