נקודת המבט של אושר-
״שירותים?! ציפיתי ממך ליותר.״ הוא ירק לעברי במבט מזלזל.
״אחי אני חושב שאתה מתבלבל,״ הקול הצרוד של מתן נשמע מאחוריי וחשתי צורך עז לגונן עליו ברגע שראיתי את ההבעה על פניו של עומרי.
אני אשכרה עמדתי בינהם והרגשתי כאילו מה שעתיד לבוא בכל רגע תלוי במה שאעשה עכשיו.
עומרי התכוון לפלוט משהו מפיו אבל מנעתי ממנו בכך שהסתובבתי אל מתן ודחפתי אותו אל מחוץ לשירותים. ״מה לעזאז..״ הוא הביט בי בפה פעור, טרקתי את הדלת בנינו.
הסתובבתי אל עומרי שעמד במרחק של סנטימטר ממני והבטתי בו. מחכה להסבר ולהתנצלות.
הוא לא פצה מילה ונדמה היה שהוא גם לא מתכוון לדבר אז במשך ההמתנה הזו עייני עברו על המראה שהספיק ליצור לעצמו תוך פחות מחצי שעה של נוכחות במקום הזה.
הרוכסן של הג'ינס שלו היה פתוח, השפתיים שלו היו נפוחות ושיערו היה מקורזל.
הסטתי את מבטי אל המקום שעד מלפני חמש דקות, הוא והבלונדה היו היו בו. הבחורה נעלמה, אין לי מושג מתי היא הצליחה לברוח כל כך מהר.
עומרי עקב אחר מבטי ונאנח כשהסתכל גם הוא על המקום.
״הרסת לי זיון.״ אמר והתיישב על הרצפה.
״אתה נראה רע.״ התכופפתי. ״כמה שתית?״ בחנתי את פניו.
״אל תשחקי לי אותה מוסרית עכשיו.״ הוא סינן בעצבים. ״קלטתי איזו ילדה את, משתרללת לי בשירותים.״ הוא הביט בי בגועל והקול הלועג שלו עורר בי בחילה.
קמתי במהירות וסידרתי את החצאית שלי.
״אל תדאג, הפעם הראשונה שלי לא תהיה בשירותים.״ אמרתי והבטתי בו מלמעלה היישר אל תוך עיניו.
אין לי מושג איזו הבעה קדמה לשניה- הבילבול או ההפתעה, אבל ללא ספק הוא היה מוכה הלם.
״מה עוד יכולתם לעשות פה?״ העיניים המבולבלות עדיין היו שקועות בי.
״זה מתן, עומרי. מה נסגר איתך?״ שאלתי בעצבים ומיד הוספתי את התשובה לשאלתו, ״חיפשנו את רותם.״
הסתובבתי אל המראה וניסיתי להרגע מהכעס ששרר בי.
למה אני חייבת לו הסברים בכלל?
״את מודעת לזה שהרגע סיפרת לי שאת בתולה, כן?״ הוא הסתכל בי מבעד למראה והחיוך הזדוני שעלה על שפתיו גרם לי לחייך, אבל מיד ריסנתי את עצמי.
״בידיעה שאתה חצי מת ולא תזכור כלום מכל השיחה הזאת? כן.״ הסתובבתי אליו עם חיוך מנצח.
הוא הרהר עם עצמו ולאחר כמה שניות הידק את לסתו בחוזקה. נרגז לנוכח הידיעה שאני צודקת.
התקדמתי אל עבר תאי השירותים ובחנתי את כולם. האמצעי היה הכי נקי, נכנסתי ונעלתי את הדלת.
״פאק...״ מילמלתי בשקט כשקלטתי שלא באתי עם התיק. הייתי חייבת פד.
״שיחה אחת איתי וגמרת בתחתונים?״ הוא שאל והתחיל לצחוק. הוא אף פעם לא מדבר אלי ככה ולמרות שהסטלה שלו די משעשעת, אני לא הייתי במוד.
״עומרי, אתה עם האייפון?״
״כן.״ השיב בפשטות.
״תתקשר אל אלי,״ מלמלתי.
״אלי?״ הוא שאל.
״אלי, אחותך!״ תקפתי.
״למה?״ הוא שאל שוב באותו טון.
״ככה!״ עניתי בצעקה.
הוא לא הספיק להשיב לי בתגובה משלו כשהמקום התמלא בקולות של בנות, הרעש שהן עשו לא איפשר לי לתקשר עם עומרי.
״מה אתה עושה כאן?!״ מישהי צווחה.
״חיכיתי לך,״ הקול הזה, עורר בי עצבים.
זה היה עומרי.
הציחקוקים שמלאו את המקום פסקו וכך גם השיחה בין הצווחנית לעומרי שלבסוף הסתיימה ב׳בוא נצא מכאן׳.
השקט שב, נותרתי לבדי.
לא יקרה שום דבר אם אצא לשניה, אביא פד ואחזור. הרהרתי לעצמי וגיבשתי החלטה שזה מה שאני הולכת לעשות.
YOU ARE READING
פרפרים לבנים
Romansa״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה המדוייקת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והס...
