פרפרים לבנים

פרפרים לבנים- פרק 81 |•הפחד לאבד אותך•|

אז מי מכן חוותה חרדת נטישה החודשים הללו והיא מעוניינת שאקבע לה עם אבנר הפסיכולוג?😜

אני יודעת שאתן נורא סקרניות ומתות כבר לקרוא את הפרק, אבל אני נאלצת לבקש מכן לדחות את הרגע הזה בכמה דקות ולרענן ממש ממש עכשיו(כןכן,עכשיו עכשיו עכשיו!) את הזיכרון-

בפרק 56- ׳120 ויום׳
ובפרק הקודם, פרק 80- ׳רק איתך׳

(אל תוותרו על הקריאה של הפרקים האלו,
אני מבטיחה לכן שהפעם יותר מתמיד אם לא תזכרו בסיטואציות ספציפיות שקיימות בשני הפרקים האלו, חווית הקריאה של הפרק הנוכחי לא תהיה מספיק טובה)

תהנו!🙂

מֵאֲחוֹרֵי הָעֲנָנִים
הַשָּׁמַיִם תָּמִיד כְּחוּלִים
מֵאֲחוֹרֵי הַצְּלָלִים
מַלְאָךְ הדְלִיק אֶת הָאוֹר
יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שְׁתִיקוֹת
צְחוֹק שֶׁלֹּא נִשְׁמַע יוֹתֵר
תֵּן לִי סִימָן 
כִּי אֲנִי לֹא מוֹצֵאת אוֹתְךָ

-כִּמְעַט מַלְאָכִים

נקודת המבט שלא אושר:

האזנתי לשיר ׳סימנים ממך׳ של כמעט מלאכים אשר התנגן לו ברקע ועצמתי את עיניי. לאחר מספר דקות בהן אנו מאזינים בדממה לשירים של טין אנג׳לס שאני בספק אם הוא הכיר, הוא קרא בשמי. פקחתי את העיניים והמהמתי בתגובה. ״אם אתחתן אי פעם בחיים,״ הוא פלט מיד. מוכת תדהמה הסטתי אליו את מבטי, בוחנת אותו בריכוז בעוד שהוא מביט ישירות לתוך עיניי שניות ארוכות לפני שהמשיך, ״זה יהיה רק איתך.״
ההלם שהיכה בי היה דרסטי עד כדי עובדה שבחנתי את פניו באופן מעמיק שגרם לו להחזיר את מבטו לכביש.
״שני התקפי חרדה.״ הרהרתי בקול.
לא הייתי צריכה להסביר לו יותר מידי או לפרט, הינהון מהיר שלו היה מספיק לי כדי לדעת שהוא מבין ויודע לאן חותרת השיחה.
״לא הייתי עוברת אותם בלעדייך.״ הודתי.
הוא הסיט אלי את מבטו בחדות, עיניו היו כהות מתמיד כשאמר בטון נמוך, ״סבלתי בכל אחד מהם.״
הנהנתי בהבנה בעוד שגוש נוראי מתנפח בגרוני.
הוא הסיט את מבטו בחזרה ונעץ את עיניו בכביש.
״אתה חושב שהזוגיות הזו תחזיק מעמד?״ מצאתי את עצמי שואלת. קולי חשף את הכאב הרב שחשתי.
״למה את שואלת?״ הוא פצה את פיו לאחר דקות ארוכות של דממה מייסרת.
״אני רוצה לדעת.״ פלטתי בקול חנוק.
״אני לא מתכוון ללכת לשום מקום.״ השיב.
הנהנתי, עצמתי את עיניי בחוזקה ושאפתי אוויר לריאותיי. מתעלמת מהדמעות הבודדות שזלגו מיד לאחר שעצמתי את עיניי ומתמקדת בנשימות שלי.
ככל שהדקות חלפו ליבי פעם בחוזקה ובמהירות יתרה שגרמה לי ללחץ מהסוג הלא טוב והמוכר.
״תרגעי,״ ביקש.
הנהנתי.