מבול

ריין

 פרולוג

"היה הייתה פעם, ילדה קטנה שמכשפה הרגה את הוריה והטילה עליה כישוף.

היא חייבת להרוג נסיך".

* * *

עמדתי שם,במארב. ראיתי אותו עומד בגבו אליי, בשערו הבלונדיני השתרגו חוטי הזהב המוכרים. שנאה עזה הציפה אותו למראהו. גבו השרירי התקמר במאמץ והוא התנשף כשכיוון את קשתו לציפור.
עיניו האפורות, המהפנטות, ננעצו בה, בפניו נכחה שמץ של שבריריות ונחישות, מן שילוב בלתי אפשרי שכזה, הוא לקח חץ מאשפת החיצים שעל גבו וכיוון,

ואז תקפתי- קשתי בידי וחיצי מכוון עליו,
"תפסיק עם זה!". אמרתי בכעס והחתך שבמותני עקצץ מאדרנלין. "תפסיק או שאני אפגע בך!". חזרתי, הוא פנה אליי בגבה מורמת בלגלוג.
"ומי את?". שאל ולא מש מעמדתו.
"לא נחוץ לך לדעת מי אני. משנה העובדה שנראה לך שאתה יכול לפגוע כך ביצור חסר אונים". אמרתי בזעם עצור.
"אם כך, נראה אותך עוצרת אותי".
כוונתי את הקשת שלי ויריתי, הוא חסם את החץ בעודו באוויר. לקחתי חץ נוסף ושיגרתי לעברו, הוא חסם גם את זה וגם את כל שאר החיצים שהמטרתי, עד שאזלו כולם.

"נראה שהנשק שלך אזל". בוז ולעג מילאו את קולו בזמן שמתח חץ ארוך בקשת, שוכח מהציפור הצווחת שמאחוריו.
זינקתי באוויר וחציו פספסו אותי, למעט אחד ששרט אותי בכתפי. נחתי בחזרה אל הקרקע.
"נראה שלא עלתה בך המחשבה שהנך טועה".
שלפתי את הסכינים ממגפיי וחתכתי באוויר לכיוונו במיומנות. הנער התחמק ממני בתנועות קלילות ומהירות, כמעט ריקוד.
הוא הכתיף את הקשת, ופרק אותי מנשקי, מצמיד אותי לגזע עץ קרוב.
"את בטוחה בכך? , כי נראה שאין בידיך דבר שיוכל לסייע לך נגדי".חזר באוזני בלגלוג.
"לדאבונך, הינך טועה שוב, בלרינה". עינו הימנית רטטה לרגע, חייכתי לעצמי, סובבתי את פרק כף ידי והזזתי את האדמה שתחת רגליו. הנער נפל בקול חבטה אל תוך הבור שיצרתי, הברדס שלי נפל לכתפיי.
"ומי את?" שאל בעוינות.
"נערה פשוטה ללא נשק, אם לשפוט לפי דבריך, שהכניעה אותך". הקלה רפרפה בי לרגע.
"ומה עשית בדיוק?". שאל והתדהמה הציפה את פניו.
"אתה מתכוון לזה?" העמקתי את הבור בתנועה קטנה של מפרק היד שלי.  שמץ של חיוך ארב בקצה שפתיי.
"אם כן", אמר וקם במהירות, "אהיה חייב להשיב את כבודי ואביס אותך". אמר בנימה מאיימת.
"היית רוצה". סיננתי.

הזזתי את האדמה תחת רגליי ונעתי לכיוון היער במהירות הולכת וגדלה, המרדף המיוחל התחיל.

התקדמתי במהירות אך הוא הדביק אותי תוך שניות.
"בואי הנה". אמר ורץ לקראתי. התעלמתי ממנו והמשכתי להתקדם אל תוך היער שסגר עליי, נתפסת בענפים וגזעי עצים.

הוא הסיג אותי וניסה לתקוף אותי אבל הדפתי אותו. הוא ניסה לתפוס בידי אך התחמקתי בקלילות וקפצתי לענף קרוב של עץ, נאחזת בקליפתו המחוספסת תוך כדי דילוג לעץ אחר, הוא התקרב וסגר עליי. הוא ניסה שוב לתפוס בי, זזתי לאחור וידו פגעה במותני הלהב החד חתך בידי.

דם החל קולח במהירות מהפצע הפתוח, קרח הבהב בעיניי, כאב התפשט בגופי וצעקה צורמת נמלטה מפי.
אימה טהורה שצפה בורידיי.

רגליי החליקו מהענף.

הרגשתי את האוויר נחתך בגסות מתחת לגופי הצונח.