מבול

באלפייר

 "כן". אמרתי בשקט כשאחזתי בידה לפני שהשתחררה ממני.
השמיכה האדומה שלה הקיפה אותה כמו שמלה.
השיער הדבשי שלה התפזר וחשף את צווארה העדין, שאת עיקולו יכולתי לשסף בסכין. והיא חיבקה כרית לבנה שעליה היה ניתן לראות את נוצות העגילים הכחולות שלה, לחזה. שבו יכולתי לירות חץ.
היא נשכה את שפתיה, שאותן יכולתי לחתוך.
והצלקת על לחיה נצצה.
אבל לא יכולתי לעשות את זה, הייתי צריך לחכות.