מבול

ריין

רעש של ענפים קטנים נשברים ועלים נרמסים נשמע מאחורינו ומשך את תשומת לבי.
המלכה ניצבה בין העצים והביטה בנו בשעשוע צרוף על פניה.
"קרטר, לא תרצה להציג לי את הנערה החדשה שלך?" שאלה.
"גבירתי המלכה, ריין, ריין, זוהי אימא שלי. מצאתי אותה ביער". אמר ושום סימן של אי נוחות על פניו. תיאור מעניין למדי.
"רדי הנה יקירתי, ברצוני לומר לך דבר מה". קראה לעברי, קפצתי מהעץ וקדתי בסרבול.
"הוד מעלתך". סיננתי בין שיניי. המלכה רכנה אליי כך שנראה שהיא מחבקת אותי.
"אני עוקבת אחרייך, כדאי שתזכרי זאת. יקירתי". ידה החליקה אל המותן שלי, זעקת כאב נחנקה לי בגרון.
"זהו זה, חזרי אל החבר שלך" אמרה בעליצות והסתובבה לכיוון דלת הגן, לעבר רוז שבדיוק יצאה משם ונשאה סלסילה בידה. היא קדה בפניי המלכה אף כי נראה שהדבר מקשה עליה לשאת את הסל שלה. הבטתי בה בשטנה, קרטר ירד מהעץ ונעמד לידי, אינו מבחין במבטי היוקד.
"ארוחת צהריים". רוז הניחה את הסל על הקרקע ונעלמה.

קרטר ניגש אל סלסילת הנצרים ופתח אותה, מוציא שמיכת משבצות.
הבטתי בו בחצי בחיוך כשפרש אותה והוציא מתוך הסל קנקן חרסינה בעל דוגמת פרחים עדינה וצלוחיות עם פרות ומאפים. קרטר התיישב על השמיכה ואני כרעתי על ברכיי לידו.
"מצאתי אותה ביער?, זהו התיאור הטוב ביותר שמצאת עבורי?".
"מה ציפית שאגיד, את האמת?. שניסית להרוג אותי, מנעתי ממך לעשות כן והבאתי אותך לכאן. מה שיוכיח לה ששיקול הדעת שלי לקוי מהיסוד ואני אשאר כלוא כאן לנצח".
לקחתי גרגיר פטל לידי ונגסתי בו.
"שמת לב פעם כמה את יפה?".
התחלתי להיחנק עד שבלעתי את הגרגיר האדום.
"אתה נהנה להביך אותי, זה שפל".
"כן, למען האמת אני כן". אמר בחיוך. "מתנצל מקרב לבי". נשכבתי על השמיכה לידו והוצאתי את הספר שלי, הוא הסתכל עליי מלמעלה.
"אתה כל כך משונה".
"למה את מתכוונת?".
"רב הזמן אתה פשוט מעצבן, ציניקן, משגע אותי לחלוטין, לא בוגר, מבזבז את זמנך על זוטות".
"ובשאר הזמן?" הוא קטע אותי.
"אני לא יודעת, אתה פשוט שונה, אתה לא שונא אותי וזה מוזר".
"אין לי סיבה לשנוא אותך, חוץ מהמובן מעליו וזה לא ממש מפריע לי שניסית להרוג אותי, אנשים מנסים לעשות זאת כבר מחצית מחיי. מה שמנע ממך להרוג אותי, זה מה שאני רוצה לדעת". אולי כי אני חולמת עליך כל לילה במשך חמש שנים, חשבתי לעצמי. התרכזתי בספר שלי.
"אז תחשבי על זה", הוא נשכב לצדי, שתקנו.
הוא החל לצייר צורות קטנות על כתפיי, והרגיע את מחשבותיי, שמעתי את פעימות ליבו ואת קול נשימתו בשערי, עצמתי את עיניי.