מבול

ריין

שטופת זיעה פקחתי את עיני בבהלה, היא מצאה דרך חדשה להזכיר לי.
כבר לא יכולתי לישון, ודפיקה נשמעה בדלת, הוצאתי את הפגיון מהכרית.

פתחתי את הדלת, הוא עמד שם.
"שמעתי אותך צורחת, ההלם לא פחות גדול בפעם השנייה, יש לך ריאות חזקות מאוד". קפאתי במקומי.
"האם אני יכול להיכנס?". קולי נאלם.
זזתי מהדלת מחביאה את כלי הנשק מאחורי גבי.

התיישבתי על המיטה והוא לידי. קרוב מדי.
"מה היה בחלומך שגרם לך להיבהל כך?" הוא אחז בידי.
צמרמורת גאתה בי וזיעה קרה גלשה במורד גבי.
משכתי את ידי מידו וכבשתי את מבטי בכפות ידיי.

"את רועדת". קרטר לקח את אחת השמיכות ועטף אותי בה עיניו האפורות אפורות בחנו את פניי, הפניתי את מבטי.
הוא חפן את פניי בידיו החמות וקירב אותם אל פניו מבטו האפור חורט עובר על תווי המתאר של הפנים שלי, אחזתי בפגיון בכוח נורא.
"בבקשה". לא זזתי וקולי רעד.
"אני מתנצל, לא עלה בדעתי, לא הייתי צריך לעשות את זה". גמגם והשפיל את פניו.
לחיי עטו סומק כבד, הוא קם בגמלוניות.

"לילה טוב, ריין".
עיני הצפחה שלו הפנטו אותי וכמו זהרו בחושך בעומקן. שתקתי. הוא יצא וסגר את הדלת.