אני אוהב אותה.
ואני שונא את זה.
וכל עצב בגופי צועק להרוג אותה.
בנסיעה חזרה אל הארמון יכולתי לנשום לראשונה אחרי שבועות.
העיניים שלה זעמו.
העיניים הכחולות האלה, שהביטו בי בפחד.
היא הייתה כל כך צעירה, בערך בת 11.
המלכה אמרה לי לא להרוג אותה, רק לפצוע אותה. שהדם שלה והדם שלי יהיו לאחד.
אבל היה דם בכל מקום, לא יכולתי לשלוט בזה.
אליזבת צעקה ואני הייתי חייב להגן עליה, היא כל מה שנשאר לי.
המילים שלה.
היא לא צעקה, היא לא בכתה.
היא רק אמרה, תפסיק.
ואני נסוגתי לאחור ובדקתי שאליזבת בסדר.
הילדה הקטנה הזו נעלמה.
והיא תחזור, אם אגיד לה את האמת, היא תחזור ו הכל ירד לטמיון.
YOU ARE READING
מבול
Fantasiהייתי ילדה נאיבית שחשבה שהיא אמיצה. האופי העיקש והתוסס שלי היה גדול מדי לגוף הצנום בו הוא נכלא. רציתי להיות גיבורה. רציתי שמשהו יקרה בחיים שלי, משהו שישנה אותי לנצח. "היזהרי במה שאת מבקשת, יקירתי". אמר לי מישהו, הו כמה שצדק. אני כבר לא אני. ...
