בתמונה זו לידן
לידן
הסתכלתי סביבי בפעם האחרונה והורדתי את המתג של החשמל בפנימיה.
רצתי הכי מהר שאני יכולה לכיוון הגדר וטיפסתי עלייה במהירות, החולצה האפורה שלי שהייתה גדולה עליי בשתי מידות נתפסה בגדר וניסיתי לשחרר אותה משם.
התעכבתי כמה דקות והמשכתי לטפס.
לפתע מתג החשמל הורם בחזרה והאורות חזרו להאיר ברחבי הפנימיה ״שוב בורחת?״ שמעתי את הקול של שלומי מאחורי ועצמתי את עיניי בייאוש וקפצתי מהגדר הגבוהה.
״רק בדקתי את הכושר שלך״ מילמלתי באדישות והתקדמתי לכיוון החדרים.
״מה זאת אומרת?״ שלומי שאל והסתובבתי אליו, ״לקח לך שבע דקות בערך לגלות איפה אני״ הוא צחק ונכנס למחסן.
״לא נמאס לך לברוח לי?״ פז שאלה והנדתי בראשי לשלילה. היא צחקה ולקחה עוד כף של ספגטי לתוף הפה.
פז היא החברה הכי טובה שלי בעצם, מאז שהגעתי לפנימיה הייתי קשה עם כולם ולא התחברתי לאף אחד.
עד שפז ניסתה להתחבר אליי ולא הסכמתי, הייתי רעה אליה והייתי עושה לה דברים איומים עד שיום אחד ראיתי אותה בוכה בצד אחרי מה שעשיתי לה והתרככתי.
-פלשבאק-
״מה קורה?״ פז המוזרה הזאת שאלה אותי בחיוך כשהתיישבה לידי בארוחת בוקר, היא לא מבינה שאני לא סובלת אותה.
שלחתי לה מבט קודר וקמתי מהשולחן.
אני צריכה לעשות לה משהו בשביל שהיא תפסיק להתקרב אליי.
למרות שלא משנה מה אני עושה היא חוזרת כמו בומרנג.
לפני הארוחת צהריים תיכננתי משהו לפז, כבר בדקתי מתי היא נכנסת לחדר אוכל ככה שהכל לפי הזמנים.
השעה שתיים ועשר דקות וזאת בדיוק השעה שפז נכנסת, בכל זאת ילדה בת 11 רוצה לדייק בזמנים ולהשאיר רושם טוב.
בדיוק כשהיא נכנסה לחדר אוכל היא דרכה על חוט שהפיל דלי על הראש שלה.
ומה היה בדלי? דגים מתים ורקובים ועוד המון חלקים פנימיים של חיות אחרות.
כל הילדים התחילו לצחוק וכך גם אני, היא רצה בבכי לחדרה.
חייכתי לעצמי חיוך ניצחון שירד מהר כששלומי נעמד מולי ״למה, לידן?״ הוא שאל ונאנח
״קודם כל אמרתי לך לקרוא לי- לי, ודבר שני למה אתה ישר חושב שזו אני?״ אמרתי והמשכתי לאכול,
הוא הסתכל עליי במבט לא מאמין ״פז ילדה טובה, אל תתנהגי אלייה ככה לידן, תצפי לעונש״ שלומי אמר ברצינות והלך.
משכתי בכתפיי וחזרתי לאכול את העוף שלי.
השעה הייתה כבר שמונה בערב וזאת שעת כיבוי האורות, כשעברתי ליד החדר של פז שמעתי כמה ציחקוקים וכשפתחתי את הדלת בשקט ראיתי אותה מצוחצחת ונקייה והיא דיברה עם עוד ילד.
נאנח לי והתקדמתי לחדר שלי, אם הדבר הזה לא השפיע עלייה, אני לא יודעת מה עוד לעשות.
הסתכלתי על השעון שבחדרי והוא הראה את השעה אחד בלילה, התעוררתי מחלום ועלה לי רעיון.
אני ישנה לבד בחדר. כשרק הגעתי פחדתי להיות לבד בחדר כשכולם חולקים חדרים בזוגות, אבל עכשיו אני שמחה על זה שאני לבד.
יצאתי בשקט מהחדר והתקדמתי לכיוון החדר של פז, פתחתי את הדלת עם הסיכה שהבאתי איתי ונכנסתי בזהירות.
התקדמתי אלייה וראיתי שהיא ישנה עם קוקו, כבר מקלה לי על העבודה.
הורדתי טיפה את הגומיה שתגיע לה עד לקו הכתפיים.
הוצאתי את המספריים מכיס המכנס שלי והסתכלתי לבדוק אם השותפה שלה לא התעוררה, ובתנועה חדה גזרתי את כל השיער השחור והארוך שלה.
אם לפני זה השיער עבר את קו ישבנה, היום הוא לא מגיע בכלל לגב.
דפיקות חזקות בדלת העירו אותי ופתחתי אותה רק אחרי שבדקתי שאין שום דבר שיכל להפליל אותי. ״הגזמת הפעם לידן״ שלומי אמר וראיתי מאחוריו את כל הילדים הסקרנים מציצים
״מה קרה?״ שאלתי בישנוניות.
הוא הסתכל עליי באכזבה ופינה את הדרך כדי שאראה את פז בוכה בהיסטריה.
יכול להיות שקצת הגזמתי?
ראיתי את פז יושבת ליד עץ מבודד ובוכה בשקט, התקדמתי אלייה וישבתי מולה
״למה את עושה לי את זה?״ היא שאלה במשיכת אף והסתכלה עליי בעיניים אפורות וגדולות, חלק קטן מהלב שלי נשבר ברגע זה.
״גם לי אין חברות פה. ואין הרבה בנות כאן שבגילי אז ניסיתי להתחבר אלייך״ פז אמרה שוב וניגבה עוד שובל של דמעות.
״אני בן אדם חרא. לא מגיע לי את היחס האב שלך אוקי? למה שמישהו ירצה להיות חבר שלי״ מילמלתי בשקט והיא חייכה,
״חברות, לידן?״ היא אמרה והסתכלתי עלייה בהלם, אחרי כל זה היא רוצה להיות חברה שלי? הנהנתי בשוק והיא חיבקה אותי.
----
״אני יוצאת היום למסיבה, את באה?״ פז שאלה בזמן שהנמיכה את השיר ברדיו.
הנדתי בראשי לשלילה והחלפתי לפיג׳מה האהובה עליי שחרשתי כבר את אמא שלה.
״מה יש לי לעשות שם?״ אמרתי והיא הנידה בראשה כלא מאמינה ״יותר נכון, את מי״ היא אמרה בחיוך וקרצה.
״איפה החברה התמימה והטובה שלי נעלמה?״ שאלתי בעצב מזוייף והיא צחקה
״היא ממש מולך, רק טיפה יותר נועזת״ היא אמרה והחלה להתלבש.
נשכבתי על המיטה הגדולה שלי ושל פז והתכסתי בסדין הדק שאנחנו מתכסות בו.
בתכלס אלה שתי מיטות נוער שחיברנו וקיבלנו מיטת זוגית בלחץ.
נעצרתי על ערוץ מסויים ששידר סרט שלא ראיתי אז החלטתי שאני אראה אותו עכשיו פעם ראשונה.
קמתי לעבר הארון בחדר והוצאתי כמה חטיפים וזרקתי אותם על המיטה ושלפתי גם מהמיני-מקרר שלנו שהצלחתי להגניב לחדר בקבוק קולה וחזרתי למיטה.
אף פעם לא הייתי אדם של מסיבות, אני לא מתחברת לכל השיט שהולך שם.
יש כל כך הרבה אנשים דוחים במקום צפוף אחד, כל כל הרבה אנשים לשנוא.
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
