פז בתמונה
פז
קמתי לבוקר יום שישי, והתלבשתי בשקט.
זה היום היחידי שלידן מרשה לעצמה ללכת לישון מאוחר ולא להתעורר מוקדם בבוקר.
לבשתי שורט קצר וחולצה ורודה וכפכפים,
סירקתי את השיער השחור שלי ויצאתי מהחדר.
התקדמתי לעבר חדר האוכל וחייכתי לכמה ילדים, ראיתי עוד ילדים שכמוני מתכננים לחזור היום לבתים שלהם לשישי שבת.
ירדתי מהמונית בבית המוכר שלי, ולקחתי אוויר. תמיד אני נלחצת כשאני חוזרת לכאן.
אני לא אוהבת לחזור לבית שלי, אני בעצם שונאת את הבית שלי אבל אמא שלי מכריחה אותי לחזור כשיש לי הזדמנות.
דפקתי בדלת כשהיידים שלי מזיעות ותוך כמה דקות הדלת נפתחה ונמשכתי לחיבוק.
זו הייתה אמא שלי, וכל ריח הבישולים נטף ממנה.
״ילדה שלי, כל כך התגעגעתי״ היא אמרה וחייכתי אלייה, התיישבתי בשולחן האוכל והסתכלתי עלייה כשחזרה לבשל.
״אביתר בבית?״ שאלתי בהתרגשות וחיכיתי לתשובה שלה, ״כן, הוא למעלה בחדר עם חברה שלו״ ענתה בחיוך חם ורצתי במדרגות.
פתחתי את הדלת באיטיות וראיתי את אביתר אחי הגדול יושב על המיטה כשהחברה החדשה שלו יושבת לידו והם צפו בסרט.
״חתיך, התגעגעת אליי?״ שאלתי והם הפנו את מבטם אליי, מיד עצבים עלו על פניה של הבחורה והתאפקתי שלא לצחוק.
אביתר קם במהירות מהמיטה שלו והרים אותי לחיבוק ארוך.
כל כך התגעגעתי לאח שלי. אביתר בן 20 והוא עדין גר בבית שלנו, הוא לא סיים את הצבא בגלל בעיות רפואיות וכרגע הוא עובד בתור מלצר נראה לי. הוא חוסך כסף כדי לעזוב את הבית אבל המצב בימינו חרא וקשה לקנות דירות.
אני ואביתר הפכים ממש, אני עם שיער שחור ועיניים אפורות והוא עם שיער חום ועיניים ירוקות.
כאלו כל קשר ביננו מקרי בהחלט.
הנחתי נשיקה על הלחי שלו והוא הוריד אותי מהחיבוק, וחיבקתי את הצלעות שלו כי לשם הגעתי וחייכתי אליו.
״מי זאת?״ החברה שלו שאלה בעצבים והקנאה נטפה ממנה, אביתר נישק את שיערי וחייכתי אלייה הפעם, ״השאלה פה, היא מי את?״ החזרתי אלייה את השאלה ואביתר צחק.
״אני שיראל החברה של אביתר מאמי, ואת?״ היא נעמדה בחיוך ומשכה את אביתר אלייה,
״אאוץ, מעליב שאחי לא מספר לחדשה שלו על אחותו״ עניתי בכאב מזוייף והיא מחקה את החיוך מהפנים שלה בבושה.
״כשתסיים פה, תדע אני אוכלת שניצלים למטה״ מילמלתי וירדתי למטה.
חמש דקות אחרי זה, הכוסית ירדה ויצאה מהדלת. אביתר התיישב לידי ושנינו חיכינו לשניצל בלחמניה של אמא, כמו בילדות.
״כמה זמן אתם כבר ביחד?״ שאלתי בזמן שמרחתי חומוס בלחמניה, ״שבועיים״
״שבועים והיא כבר לוקחת עליך בעלות? אני צריכה להתחיל לקנא?״ שאלתי בציחקוק והוא פרע את שיערי השחור והקצר.
אחרי שסיימנו לאכול עלינו לחדר של אביתר,
״פז״ מילמל והפנתי את מבטי אליו אחרי שבהיתי בתמונה החדשה שלו, שתלה על הקיר.
״אמא חזרה לדבר איתו״ אמר ובלע את הרוק שלו, מיד הרגשתי איך אני נלחצת וכל הגוף שלי מזיע.
״איך אתה יודע?״ שאלתי בקול רועד והוא הסתכל מחוץ לחלון, ״לפני כמה ימים שמעתי אותה מדברת בטלפון ואומרת שאסור לו לבוא לכאן״
YOU ARE READING
Successful.
Dla nastolatkówלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
