Successful.

פרק 26- הסכם 25

אין קשר בין השיר לפרק, פשוט בזמן שכתבתי את הפרק שמעתי את השיר הזה ונראה לי הוא נחמד מאוד בשביל לשמוע אותו.

לידן
איפה אתה- שלחתי הודעה לאסיף בזמן שישבתי בחצר הפנימיה עם עידו וחיכיתי שהוא יענה לי.
״אני לא יכולה יותר אני מתחרפנת״ אמרתי ועידו הסתכל עליי בבילבול, ״מה קרה?״ שאל.

״אני חושבת שאני אוהבת את אסיף״ עניתי בשקט והוא הרים את גבותיו
״נו? מה הבעיה בזה אז״ שאל ללא הבנה והתעצבנתי ״כי ככה אנחנו חברים טובים,
מה אני אוהבת אותו פתאום״ התלוננתי.

״הוא אוהב אותך גם, פשוט תגידי לו״ עידו ייעץ לי וגיכחתי ״ממש, כל היום הוא עם המתולתלת הזאת״ אמרתי בכעס והוא לגם מבקבוק המים שלו.

״אולי הם סתם ידידים טובים, ורואים שיש בינכם משהו, אם לא תנסי לעולם לא תדעי״ עידו ענה ונשכתי את שפתיי
״אתה חבר טוב אתה יודע?״ אמרתי בחיוך והוא חייך אליי בחזרה, ״אני אוהבת אותך מלא עידו״ אמרתי והוא הסתכל עליי בהפתעה
״מהרגע שדרכת בפנימיה התחברנו, ואף פעם לא אמרת לי שאת אוהבת אותי״ הסביר וצחקתי.

התיישבתי עליו וחיבקתי אותו חזק
״אז אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך מלא עידו״ חיזקתי את חיבוקי ונישקתי אותו מלא נשיקות בלחי והוא צחק.
״אני מת עלייך ברצינות״ אמר גם.

״בוא נעשה את הסכם 25״ ביקשתי ועידו הסתכל עליי בבילבול והעביר את ידו בתלתלים הקטנים והחמודים של שיערו,
״מה זה ההסכם הזה?״ שאל ועיניו הירוקות חומות נצצו ורציתי לאכול אותו.

״ש הסכם כזה שאם שנינו נישאר רווקים עד גיל 25, אנחנו נתחתן״ הסברתי והוא הרים את גבותיו בשיעשוע
״אז אני מבין שאת בונה עליי אה״ אמר וצחקתי
״ברור מלא זמן כבר״ עניתי בחיוך ובדיוק ראיתי את אסיף נכנס בשער של הפנימיה וכשחלף על ידנו הוא נעצר.

״אתם יודעים, אתם דווקא יכולים להיות זוג יפה״ סינן לעברנו ובשנייה אחת כל השמחה שהייתה לי נעלמה, ״אנחנו רק חברים״ עידו אמר בחיוך
״כן אה, רואים״ אסיף אמר וסרק אותי ואת עידו, והלך בחיוך.

״בן זונה אני שונאת אותו״ אמרתי בעצבים ונשכבתי על הדשא ותלשתי עשבים שהציקו לי.
״תחליטי יפיצול, את אוהבת אותו או שונאת אותו?״ עידו שאל וגילגלתי את עיניי וניסיתי להסתיר את החיוך שחומק מבין שפתיי
״אולי קצת מכל דבר״ סיננתי והוא חייך.

אסיף
״בוקר טוב״ אמרתי כשצעקתי באוזן של תומר והוא שלף צרור קללות מפיו בזמן שהתגלגל לי מצחוק.

״לכבוד מי אתה משקיע ככה?״ תומר שאל בזמן שבחן את מה שלבשתי.
לבשתי ג'ינס שחור שהוא היה סקיני ברגליים אבל התרחב באיזור הישבן, חולצה לבנה צמודה וסטן סמית׳ אדומות.
״אם זה מושקע בשבילך ימכוער אני לא רוצה לדעת מה יקרה כשאני באמת אשקיע״ עניתי והוא מלמל משהו לעצמי.

השפרצתי על עצמי את הבושם invictus שקניתי לפני מספר חודשים ושמתי את תיק בית ספר על הגב, למרות שלא היה בו יותר מידי ציוד.
״יאלה זזנו?״ שאלתי את תומר והוא הנהן ויצאנו מהחדר.

״בוקר טוב אהובתי״ תומר אמר ונשק ללחייה של פז והיא חייכה בביישנות בזמן שהתיישבנו מולה ומול לידן.
לידן בתגובה גילגלה את עינייה בשנייה שראתה אותי וקמה מהשולחן.
״היא קמה קצת עצבנית, תסלחו לה״ פז התנצלה בשמה וחייכתי. ״הכל בסדר״ עניתי
והיא חייכה בחזרה, ״פז שתדעי לך, שאת אחלה ילדה באמת״ אמרתי את רגשותיי והיא נשכה את שפתייה בחיוך ״תודה, מאיפה זה בא פתאום?״ שאלה ונראה כאלו גם תומר רצה לשאול את אותה השאלה.

״לא יודע, את חברה טובה שלי אז רציתי שתדעי״ אמרתי בחיוך ופה קצתי מהשולחן וניסיתי להדביק את קצב הליכתי כדי למצוא את לידן.
״חכי רגע״ אמרתי כשמצאתי אותה הולכת במהירות בדרך לבית ספר, כשהיא הסתובבה לאחור וראתה שזה אני היא הגבירה את קצב הליכתה.

אחזתי בידה וסיבבתי אותה אליי,
״מה הקטע?״ שאלתי בהרמת גבה והיא הסתכלה עליי עצבנית ושיחררה את ידה משלי.
״נו אני לא אוהב שאת כועסת עליי״ אמרתי והיא חייכה ״באסה לך״

״למה לא ענית לי אתמול?״ שאלה כשישבנו בשתיקה על הספסל, ״ראיתי את ההודעה רק בלילה, מצטער״ שיקרתי.
האמת היא שראיתי את ההודעה באותו רגע אבל רציתי שהיא תדאג לי קצת.

״אז איפה היית?״ שאלה בחוסר סבלנות וחייכתי והיא התעצבנה ״מה אתה מחייך?״

״הייתי אצל קים״ עניתי ברוגע וראיתי איך היא מתעצבנת,  ״חבל שלא נשארת שם״ היא מלמלה וחייכתי בשיעשוע.
״אני יכול לחזור אלייה, את יודעת״ אמרתי בחיוך והיא דפקה לי מבט עצבני.

״מה קורה לידן, דברי איתי״ אמרתי ברצינות
והיא הרימה את פנייה אליי ״כלום״

״למה את לא אוהבת את קים?״ שאלתי מסוקרן והיא נשכה את שפתה ״כי אתם יותר מידי ביחד״ ענתה בכנות והלב שלי דפק מהר וזה לא טוב.
ניסיתי להרגיע את עצמי שאני לא פתאום אמות לה פה על הספסל.

״למה זה מפריע לך?״ חפרתי עמוק יותר בעניין, רציתי לדעת מה המצב ביננו טוב יותר.
״כי״ היא התחילה ונעצרה ודירבנתי אותה להמשיך כשהסתכלתי עליי וסימנתי לה עם היד להמשיך

״כי אני אוהבת אותך סבבה?״ אמרה בקול רם שהפתיע אותי קצת, היא הסתכלה על האבנים בריצפה ושיחקה איתם קצת.
״טוב השפלתי את עצמי מספיק, אני לא מתכוונת להמשיך״ היא אמרה אחרי שלא אמרתי כלום זמן מה.

״חכי חכי״ אמרתי ואחזתי בידה והושבתי אותה חזרה על הספסל, היא נאנחה והסתכלה עליי.
״חשבתי שאת אוהבת את יובל אם כבר, בגלל זה את איתו כל הזמן״ אמרתי והיא גיכחה.

״אני די מחבבת אותו כן, אבל אני איתו כי ניסיתי לא להרגיש אלייך כלום כל הזמן הזה״ הסבירה והרמתי את גבותיי בהפתעה.

״אין לך משהו להגיד לי?״ היא שאלה בשקט ורציתי להרוג את עצמי על מה שאני הולך להגיד לה.

״אני מצטער, אבל״ התחלתי והיא הסתכלה עליי בעיניים גדולות, לקחתי נשימה עמוקה
״אני וקים ביחד עכשיו״ סיימתי את המשפט
והיא הסתכלה עליי עם מבט שבור,
היא הנהנה אליי בהבנה וקמה מהספסל והתקדמה לבית ספר.

לעזעאל למה המחלה הזאת לא הרגה אותי כבר.
עדיף היה למות מאשר לראות את המבט שלה.
------
💔