Successful.

פרק 39- שינויים

לידן
״אמאל'ה איזה לחץ, מחר המסיבת סיום״ פז התרוצצה בחדר בהתרגשות, גילגלתי את עיניי והמשכתי לשחק בטלפון.
״תגידי לי את לא מתרגשת?״ שאלה ומשכתי בכתפיי, ״הכל מוכן?״ שאלתי בשיעמום והיא צרחה עליי שהיא כבר הסבירה לי הכל מאה פעמים.

על דלתות הארון היו תלויות השמלות שלנו ועל הריצפה היו העקבים, שידת האיפור שבדרך כלל הייתה מבולגנת בגללי, הייתה מתוקתקת בכל האיפור שפז הייתה צריכה.
פן, מחליק ובייביליס עמדו בצד כמו חיילים ואפילו ההלבשה התחתונה שנלבש בצד הייתה מקופלת על השידה.

״בואי אני אמרח לך לק״ פז מלמלה ולקחה לק לבן מהשידה נזהרת לא לבלגן.
הנחתי את כף רגלי על רגלה ושיחקתי בטלפון, ״מחר נקום בבוקר, נלך לאכול, ננוח ובשעה חמש נתחיל מקלחות ואיפור ובסוף נתלבש״ פז אמרה לי והנהנתי.

״רגל״ היא אמרה בקול רם והחלפתי את רגליי כדי שתמרח לק ברגל השנייה, ״ידיים״ היא אמרה בקול תקיף וצחקתי.
היא כל כך לחוצה לגבי מחר שזה מצחיק, הנחתי את האייפון על השידה ונתתי לה את ידיי.
״איך הגרוטאה הזו עוד עובדת?״ היא אמרה כלא מבינה וסימנה עם עינייה על האייפון שלי.

התעלמתי ממנה וחשבתי על כל מה שהולך להיות מחר. אנחנו נתארגן ונהיה מוכנות, ניצא מהחדר וברחבת הפנימיה עידו ויובל יחכו לנו מוכנים וחתיכים בחליפות.
שלומי יבוא איתנו חתיך גם הוא ומתרגש שעוד שכבה של ילדים מהפנימיה שלו מסיימים עם בגרות מלאה בזכותו.
הוא יהיה מלא בגאווה שגם אנחנו הצלחנו, וסיימנו בית ספר כמו כל הילדים שהיינו כאן לפנינו, והיו פה הרבה מאוד.

אנחנו נגיע לאולם ואחרי שהמנהלת תחפור לנו נעשה את ההצגה וכשנסיים ניסע לאולם שהשכבה סגרה לחגוג בו עד הבוקר.
ויום אחרי זה אני כבר אצטרך לעזוב את הבית שלי, את החדר שלי, את הפנימיה, את שלומי.
המזוודה שלי כבר עומדת בצד לצד המזוודה של פז.

אני שונאת שינויים. תמיד שנאתי ותמיד אשנא.
זה עושה לי כאב בטן בדיוק כמו עכשיו, כל המחשבות האלה על זה שאני צריכה לעזוב את שלומי עושות לי מועקה והרגשה מגעילה.

״משוחררת״ פז הוציאה אותי ממחשבותיי וחזרתי להישען על הכריות.
פז הלכה למרוח לעצמה את הלק שהיא רוצה בזמן שהמחשבות לא הפסיקו לרדוף אותי.

השעה הייתה שתיים בלילה ולא הצלחתי להירדם. קמתי מהמיטה בשקט ויצאתי מהחדר, הסתובבתי טיפה בפנימיה ושתיתי כוס מים ואפילו ישבתי לראות טלוויזיה.
אבל שום דבר לא עזר להעביר את ההרגשה הנוראית שהייתה לי בגוף.
באיטיות הלכתי ליד החדר של שלומי וכששמעתי רעשים מהמשרד שלו החלטתי לפתוח את הדלת.

״למה את ערה?״ שלומי שאל מבלי להרים את ראשו מהדפים וגיכחתי ״מי אני?״ שאלתי ועשיתי קול גברי והוא צחק ״לידן״ הוא ענה בקול מוזר וצחקתי.