לידן
אין אוויר.
איך נושמים?
איך מצליחים לנשום אחרי שהבן אדם שאת הכי אוהבת, כבר לא פה?
איך נושמים כשהבן אדם שאת הכי אוהבת כבר לא איתך?
איך ממשיכים בחיים אחר כך?
איך?
קמתי בבוקר בלי חשק כשהדמעות היבשות התנוססו על לחיי והשיער שלי היה פרוע מתמיד, עיגולים שחורים עיתרו את עיניי כתוצאה של בכי ועירנות ממושכת כל הלילה.
לבשתי טייץ שחור וחולצה שחורה עם נעלי אולסטר שחורות ישנות ופז חיכתה לי למטה כשדמעות טריות שוטפות את פניה.
יצאנו מהבית ואביתר לקח אותנו לבית הקברות, הרבה אנשים היו שם לבושים בבגדים שחורים וחלקם בכו.
הלכתי לחבק את אמא שלו והיא התפרקה על כתפי ואני על שלה.
כשההלוויה התחילה ביקשו ממני לעלות לדבר, רבים הבינו שהקשר ביני לבין אסיף היה מיוחד.
ללא כל הכנה מראש התחלתי לדבר וכולם הקשיבו לי בדממה.
״מאיפה להתחיל?
אני לא יודעת מה יש להגיד בכלל, כי כולם יודעים איזה בן אדם אסיף היה.
איש אהוב ומצחיק שרק רצה לעשות טוב לכולם, אהב את כולם, לא הייתה בו שנאה.
את אסיף הכרתי בתחילת שנה, ואפשר להגיד בביטחון שזאת השנה הכי טובה בחיים שלי אבל גם הגרועה״.
״החיים שלי היו רגילים ופשוטים עד שפגשתי אותך, עד שנכנסת לחיים שלי.
מהרגע שנכנסת לחיי, הכנסת אור ושמחה, גרמת לי להתעצבן כל כך הרבה פעמים, אבל האושר שגרמת לי התעלה עליו.
גרמת לי להבין מה זאת אהבה, דבר שלא היה לי בחיים.
התאהבתי בך, ללא ספק. גרמת לי להתאהב לראשונה, גרמת לי להרגיש נאהבת.
השנה הזאת צחקתי יותר, אהבתי יותר, בכיתי יותר, כעסתי יותר״.
״אבל לנצח אזכור את השנה הזאת, השנה בה פגשתי את אהבת חיי והשנה בה נפרדתי ממנה״.
בכיתי בשקט והרמתי את מבטי וראיתי את פניהם של כולם, מרוחים בדמעות.
הסתובבתי והלכתי ללכת לכיוון של יובל והוא חיבק אותי חזק.
״את רוצה שנלך?״ הוא שאל בשקט וליטף את שיערי, ״קח אותי לבית״ ביקשתי.
התכסיתי בשמיכה עד הצוואר והאור היחיד שנכנס לחדר היה מהתריס השבור בחלון, החדר היה נעול ויכלו לשמוע רק את ייבבות הבכי שלי.
שכבתי ככה במשך שעות, ובהיתי בתקרה ולא עשיתי כלום. לא פתחתי לפז את הדלת גם כשדפקה, למרות שזה גם החדר שלה.
קיבלתי הודעה מיובל, שהוא רוצה לבוא אליי ולהיות איתי, לא עניתי לו וכיביתי את הטלפון.
כמה שעות קודם-
חיכינו בבית חולים שעות עד שקיבלנו הודעה מהרופאים. בזמן הזמן כבר עידכנו את תומר, יובל ועידו על המצב של אסיף.
ישבתי על הריצפה עם שיער פרוע והסתכלתי על אמא של אסיף, כל העולם שלו, שחיבקה את שתי הבנות שלה, ובכתה בשקט והתפללה שהבן שלה ייצא חיי ונושם.
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
