פז
-למה לא חזרת לבית? קראתי את ההודעה שאמא שלי שלחה בפעם החמישית וקברתי את ראשי בכרית.
לעזעאזל אני לא חושבת שיש דבר יותר פוגע מזה. שאמא שלי, האדם שאני הכי אוהבת וסומכת עליו בעולם יפגע בי בצורה שכזאת.
-אני יודעת מה עשית, תפסיקי החזרתי לה תשובה והוצאתי בגדים מהארון-
הלבשה תחתונה בצבע שחור, ושורט וחולצה צהובה עם הפרצוף של דונאלד דאק עלייה והנחתי אותם על המיטה.
רגע לפני שנכנסתי להתקלח בדקתי אם היא שלחה עוד הודעה וכשראיתי שלא נכנסתי להתקלח.
חפפתי את שיערי השחור והקצר ולאחר מכן העברתי עליו גוש נדיבות של מרכך.
סבון גוף בריח קוקוס כבר יעשה את העבודה בשביל ערב שישי.
בזמן שהתנגבתי במקלחת דפקו בדלת,
אז הרשתי לה להיכנס, כי מי זאת כבר יכולה להיות אם לא לידן?
היא צריכה לחזור כל רגע משיחה אצל שלומי.
עטפתי את המגבת הלבנה סביב גופי ויצאתי לחדר כשהשיער שלי נוטף מים.
״מה אתה עושה פה?״ אמרתי בבהלה.
תומר ישב על המיטה ושיחק עם החזייה השחורה והרים את ראשו אליי בשובבות.
״אמרת לי להיכנס״ ענה והסתכלתי עליו בעצבים,
״כי חשבתי שאתה לידן, עכשיו עוף מהחדר אני מתלבשת״ צעקתי והוא נשכב על המיטה.
״אין לי כח, לא נורא את יכולה להתלבש״ אמר ואחרי דקה הוסיף ״זה לא מפריע לי״ קרץ.
אלוהים זה היה פחות קשה אם הוא לא היה חתיך, אבל הגורל שלי פשוט צוחק לי בפרצוף ועשה שטני את אהב במישהו שרואה אותי בתור עמוד.
לקחתי את הבגדים והתלבשתי במקלחת, אחרי 10 דקות יצאתי והתיישבתי על המיטה ליד תומר, ״מה רצית?״ שאלתי והוא הסתכל עליי ברצינות.
״חשבתי אולי תירצי שניצא מתישהו״ אמר והעביר את ידו בשיערו החום,
אני בטוחה שהתחלתי להסמיק ואני גם יודעת שאם הוא היה מרגיש אליי משהו הייתי מתחילה לגמדים מהתרגשות.
״בשביל? שתשאיר אותי לבד שוב״ אזרתי אומץ והתפרצתי וקמתי לייבש את השיער קצת עם הפן.
״הפעם זה רק אנחנו״ אמר והלב שלי החסיר פעימה, הסתובבתי אליו במהירות והסתכלתי עליו בבילבול ״את יודעת, חשבתי שאפשר אולי לעשות מעבר מידידים למשהו אחר״ אמר והתקרב אליי והניח את ידו על מותניי.
בלעתי את רוקי בלחץ והורדתי את ידיו מגופי והלכתי טיפה לאחור,
״אני מסכימה שניצא, אבל אל תמהר תומר״ עניתי והוא חייך בסיפוק.
---
״כבר את הולכת?״ לידן שאלה בקול צרוד וצחקתי וסימנתי לה שכן,
סרקתי את בגדיי שוב בפעם האחרונה ויצאתי מהחדר.
לקחתי מונית והסתכלתי בשעון, 12:45.
בלילה אמא שלי שלחה שלי עוד הודעות על שהיא רוצה שאני אחזור לבית ושניפגש.
החלטתי לאזור אומץ וכן להיפגש איתה, לעזעאל זה הדבר הכי קשה שיכול לקרות.
מצד אחד היא פגעה בי כל כך, מצד שני זאת אמא שלי.
-את כבר בדרך לבית? תומר שלח הודעה וכל הבטן שלי התהפכה מהתרגשות.
אחרי הבקשה שלו אתמול, לא הצלחתי להירדם כל הלילה ולא הפסקתי להריץ בראש את השיחה שלנו.
-כן, נראה מה יהיה החזרתי לו תשובה וראיתי שהוא מחובר אבל עדין אין וי כחול אז יצאתי מהשיחה ונכנסתי לקבוצה של חברות שלי מהשכבה וקראתי את השיחות.
-בהצלחה חיים שלי תומר שלח אחרי שתי דקות ונכנסתי לשיחה, הוא אמר חיים שלי?
אלוהים מה עובר עליי, ומה עובר עליו שהוא כל כך בעניין שלי פתאום.
-תודה החזרתי ושילמתי לנהג מונית וירדתי מהמונית.
דפקתי בדלת הבית ואחרי שתי דקות היא נפתחה על ידי האחד והיחיד יעקב.
תחושת גועל הציפה אותי כשראיתי את העיניים הזדוניות שלו מסתכלות עליי ואת החיוך המכוער שלו.
״זוז״ ביקשתי והוא צחק וזז מהדלת כבקשתי.
עליתי לחדר של אביתר ופתחתי אותה בסערה מבלי לדפוק וקטעתי את הנשיקה שלו עם חברה שלו.
״אתה חתיכת חרא״ התפרצתי והוא הוריד את חברה שלו ממנו שבדיוק ישבה עליו,
״ממתי את לא דופקת בדלת פז?״ אביתר הרים את קולו והרגשתי איך בא לי שהראש שלו והקיר יפגשו.
״מאז שאח שלי נהיה חרמן מסריח שלא אכפת לי ממני יותר״ עניתי בזילזול והסתכל עליי בבילבול וטיפה אכזבה.
״תמיד יהיה לי אכפת ממך פז״ הוא אמר בקול רגוע והעביר את ידו בשיערו החום.
״וואלה? ובגלל שידעת שיעקב בבית נתת לי לפתוח לי את הדלת ולהכריח אותו לראות את החתיכת מזדיין הזה?״ צעקתי ואביתר פער את עיניו בבהלה.
״ממתי את מקללת?״ הוא שאל והוסיף
״ולא חשבתי על זה, תירגעי כבר פז את לא הדבר היחידי שאני חושב עלי״
בום.
שמעתם את זה?
חלק מהלב שלי נשבר.
לא האמנתי שיש דבר לב שבור,אבל עד שזה לא קורה לך אתה לא יכול לדעת בוודאות לא?
טוב אז זה קרה לי, חוויתי שיברון לב ולא מחבר שלי. אח שלי. אח שלי זה שאני מוכנה למות למענו שבר לי את הלב.
-----
ככה פאקינג לא הבנתי למה חצי לא קראו את ההסבר שלי על זה שאגם אחות של אסיף יצאה עד 6 בערב ומבחינתו זה אסור.
מי שלא הבינה שתלך לקרוא את זה!
ועכשיו לגבי הסיפור-
פזוש מסכנונה שלי!
אני ממש אוהבת את פז לא יודעת איך אפשר שלא.
אולי זה יראה לכם דרמטי מידי הקטע הזה בין אחים אבל ה׳ -מילים שבן אדם שאת אוהבת יכולים להשפיע עלייך כל כך.
ועוד כשזה אחיך הגדול אז בכלל.
טוב אני במתח ואתן?
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
